וריאנט על אשה נעלה

היא נעל אביך (ילען אבוכ), וריאנט על אישה נעלה.

הפטיש כפונקציה של השפה:

הייתה זו ההערה של בתי ביחס למיצב הנעלים שעמדנו שתינו להתבונן בו שחדרה את הפסנציה, את ההיקסמות אל היופי, שהייתי שרויה בה אני , כך שלא היה ניתן לי יותר שלא לראות שבו בזמן שאני מתבוננת בנעל עקב ססגונית, המגולפת כטוטם אפריקאי, למעשה נגלית לפני גם דמותה של אישה.

את הרגע הזה של ההתעוררות, של היווכחות באפשרות של מצב, שבה בעת שאני מתבוננת ביצירה, בנעל העקב, על מנת לראותה, אך למעשה אני לא פחות מתבוננת בה על מנת שלא לראות. חשבתי כאפקט,כאפקט של מעשה האומנות הנוכחי שפעל עבורי כמהלך שאכנה אנטי פטישיסטי.

הפטיש, הוא גילומו של שקר המאפשר לנו לשאת אמת בלתי נסבלת. בניגוד לסימפטום שפועל תמיד כמה שחושף את האמת המודחקת מבעד לפני השטח וחורג או מפריע את השקריות של הנראות,  הפטיש פועל בשרות ההכחשה של האמת.כאמצעי יעיל לכסות עליה, כהופכי של הסימפטום.

ידוע לכל שהאובייקט הפרדיגמאטי של הפטיש בתרבות המערבית היא נעל העקב הנשית. הנעל כתחליף לפין החסר של האם. המונח פטיש, מקורו בפורטוגזית  Feitiço , שימש במאה ה 18 בהקשר של חקר "הדתות הפרימיטיביות" (אובייקט פולחני), במאה ה 19 מתאר מרקס באמצעותו את היחסים האשלייתיים בין הסחורה לערכה  (commodity fetishism) . פרויד, ששואל את המונח מקראפט אבינג שהיה הראשון להנחילו על ההתנהגות המינית,  ניגש אל הפטישיזם מנקודת המוצא של תופעת ההחלפה.

המונח פטישיזם בפסיכואנליזה מתייחס אל דחף קומפולסיבי של הגבר לעשות שימוש באובייקט לא מיני (כמו הנעל) כתנאי הכרחי להגיע לסיפוק מיני בקיום יחסיו עם אישה.(תופעה גברית לחלוטין) .

הפטיש, בפנטזיה הלא מודעת של הפטישיסט הוא התחליף לפין של האישה. הוא משלים את החסר של האישה בפין ע"י הפיכתה לפאלית. המיתולוגיה הפרוידיאנית מספרת על האימה שאוחזת בילד כאשר הוא נוכח בהעדר הפין אצל אימו , העדר המייצג עבורו את האפשרות של הסירוס, הסירוס שלו עצמו. זו האימה הכללית מאבר המין הנשי , "חרדת הסירוס" הכללית אליה התייחס פרויד.

לרוב, על אף האימה שנקשרת עבור הילד עם איבר המין של אימו , הפות כאובייקט של אימה, כגבר בוגר הוא מצליח להופכו לאובייקט של תשוקה. במקרים שאנו מכנים פטישיסטים, מעבר כזה מאובייקט של אימה לאובייקט של תשוקה אינו אפשרי. פטישיזם נובע לחלוטין ממנגנון הגנה לא מודע שעיקרו לדחות את הסירוס מן השדה של האפשרויות.

כתוצאה מכך ערכם הארוגני של אבריה המיניים של האישה נשלל ומתרחשת מהן החלפה, התקה של הערך הארוגני אל אובייקט הפטיש נעל. האובייקט הופך למקור של הריגוש,  עובר אידיאליזציה ומעניק לפטישיסט סיפוק מיני.

עוצמת הטראומה של המעמד בו נוכח הילד כי לאימו אין, חריפה כ"כ עד שהוא מסית מבטו מאיבר מינה אל כפות רגליה/או נעליה, "הרגע האחרון שבו אפשר היה לו עדין להתייחס אל האישה כפאלית" (פרויד) ועל מנת להתגבר על הטראומה, כהגנה מפניה, מומצא תחליף שהופך לגלעד, למצבה של הטראומה הראשונית.

בעבודתו של פרויד יש חשיבות למונח מצבה, אנדרטה, גלעד, כמנגנון נורמאלי של התגברות על אובדן, על טראומה באמצעות רישום או סימון כלשהו. "הפטיש נותר בבחינת אות ניצחון על איום הסירוס וכאמצעי הגנה מפניו."

פרויד מצביע על השניות המייחדת את הפטיש כתחליף, הפטיש הוא צורה של הכחשה, ביטול כמו גם בו בזמן צורה של אישור, אישוש. הוא מתאר את הפטיש כפיצול ייחודי של הסובייקט המאפשר לגבר להחזיק בו בזמן שתי הנחות/טענות סותרות. "האישה גם מסורסת וגם לא מסורסת" "האישה שמרה על הפין שלה והאב סירס את האישה.

בפסיכואנליזה, השימוש במונח פאלוס מדגיש את הפונקציה הסמלית שממלא הפין בדיאלקטיקה התוך-סובייקטיבית והבין-סובייקטיבית, ואילו המונח "פין" שמור יותר לציון האיבר כממשות אנטומית. בספרות הפסיכואנליטית העכשווית ניתן לעמוד על שימוש נבדל והולך במונחים "פין" ו-"פאלוס", כאשר הראשון מציין את האיבר הגברי כממשות גופנית, ואילו השני מדגיש את ערכו הסמלי

לאקאן עמד על כך שהאם היא דמות פאלית עבור הילד, יש לה כוח עליו. זה אפשרי, הוא אומר בדיוק בגלל שאין לה פין. הפין, כממשות אנטומית נעדר כל כוח וערך. זה רק דרך השפה , שעבור הסובייקט, מקבל הפין הממשי ערך, מעמד של סמל , כלומר פאלוס.

על כן עבור לאקאן הפטיש הוא פונקציה של השפה . הפטיש כתופעה של השפה מתרחש כאשר השפה היא בו זמנית ליטרלית בעוד כל הממד הסמלי שלה נדחה לחלוטין. הפטיש מופיע, מתרחש, בהפיכה , במעבר של השפה לדימוי ,כביטוי מיני של התקה.

לקאן מבסס את הטיעון שלו על האנליזה שעושה פרויד למקרה של גבר צעיר עם פטיש לאפים בוהקים, לברק על האף של האישה,. הפטיש מגיח לדידו של פרויד במעבר של הילד בין שפות בין האנגלית לגרמנית. פרויד מוצא את ההסבר לתנאי הפטישיסטי המיוחד הזה של הנער בעובדה שבילדותו הוא התחנך באנגליה וכאשר היגר לגרמניה שכח כמעט לגמרי את האנגלית שפת אימו. בגרמנית: ברק על האף ובאנגלית:  מבט על האף

כאן, במקרה הזה שפרויד בוחר כפרדיגמאטי לפטישיזם, השפה, וליתר דיוק עיוות/סילוף של תרגום, (מעבר בין שפות) הוא ההקשר של ההחלפה או ההתקה  ממה שעובר מהממד של המשמעות/המובן אל הממד של הדימוי של התמונה. לאקאן וגראנוף מתארים את ההתקה הזו כמהלך שבו מעניק האדם "ממשות לדימוי".

הנעלים של רוית מישלי "נעליים שחורות"- עונות מחד למאפיין של הפטיש כמה שבו בזמן מתכחש ומאשר, ומאידך הן כאנטי פטיש כי באמצעות הדימוי, הפטיש, שהיא יוצרת, כמו מחזיר אותנו דווקא אל הממד של השפה והמובן, אל השיח הביקורתי על החברה והתרבות.  מיקומו של המיצב ב"ויטרינה", בקו התפר בין האומנות למסחר, מחדד את השאלות החברתיות שעבודה זו מעוררת ברוח מסקנתו של לאקאן ש"המקום מפרש".