15.12.12: רצח שירורותי
עיון במקרה של צעיר העובר לאקט של חיסול ,
אפשר לו שהתעכב על המבנה של הזוועה כפי שהיא חוזרת אלינו מהממשי של התרבות בת זמננו.
חיסולים מהן אלו מעוטרים לרוב בקישוטי רקע של עיירה עצלה וישנונית ,לפני מעשה , ובהצהרות התעוררות פומביות לאחר מעשה , שכל כולן נועדו על מנת שנוכל כולנו לשוב ולישון.
מכת התמהון שמלווה אירוע בסדר גודל כזה, פוערת את האפשרות למצב של ערות , החושף את יסודותיה של הזוועה במישור של המבט , הפסנצייה, ההקסמות. "העולם כולו" מביט, אבל האם רואה דבר? המבט המהופנט, הקפוא, של העולם כולו אל תמונות הזוועה, הוא .לא אחר מאדישות המבט המת שתלוי על עיניו של רוצח.
כך נחתם הסרט 'חייבים לדבר על קוין'. :
"what all these people are watching? people like me"