אני/כתב: בעקבות דברים של ד"ר בנימיני 30.11.2012

1 post / 0 new
אני/כתב: בעקבות דברים של ד"ר בנימיני 30.11.2012

שלוש, שניים,
אחד.....ואלוהים כאפס
בעקבות הצעתו של ד"ר יצחק בנימיני את המושג: אני/כתב

במידה וניגש אל המפגש האחרון (30.112012), של סמינר מקום בבית האדריכל, כהתרחשות אצל 'שלושה שחיפשו את הדת', אפשר שיזדקר לפנינו, מקום האלוהים, כמעט באחת. במידה ונשחק עם המספרים, אפשר שנמצא מעט ביאורים , במה שנדמה לרוב כמבואות סתומים.
אם כן האתגר שאני מציעה הוא לקרוא את האני/כתב, יחדיו עם אחד מהאפוריזמים של לאקאן. . lacan S xi
"for the true formula of atheism is not God is dead- the true formula of atheism is God is unconscious"
אם כן, להלן
1. השלושה
"שלושה עלמים עמדו תחת האשוח הגדול שעל הגבעה והחזיקו ידיים. הם השקיפו אל כפר מולדתם ואל הדרכים היוצאות ממנו, שבהן רצו לפסוע כעת בדרכם הלאה....החוצה, אל החיים.
אמר האחד: "נפגש אם כן בעוד שלושים שנה, ונוכל לראות מי מאיתנו מוצא את הדת, את הדת האמיתית, האחת והיחידה". האחרים הסכימו, ולאחר שלחצו ידיים פנו לשלושה כיוונים שונים ויצאו בשלוש דרכים שונות אל החיים". (וולטר בנימין, מטאפיזיקה של הנעורים)
אפשר כי עלה הרושם, במפגש האחרון , שבדומה לשלושת האחים, התהלכנו גם אנו, מחפשים היכן ללכוד את אלוהים. אין זו אכן לגמרי טעות כי אם יותר תעתוע. לרוב כאשר אחר האלוהים מחפשים, בנקל אפשר שיוותר הרושם שעל עצים גבוהים מטפסים. אם כן, ואל צמרת עץ , כזה כמו האשוח, נדמה שכבר טיפסנו, אזי ממרום המבט לא יזיק, להציץ, בצמרת של עוד עץ אחד. עץ, אומנם חסר שם, אך אותו כולם מכירים, זה שעליו לרוב יושבות שתי ציפורים ואף לא אחת ביד.
אם נמשיך לרגע לצעוד במקום, מבלי לצאת לדרכים כמו אחרון האחים, מיד נגלה שבמידה ואת האלוהים סופרים, כל עוד שאין זו ספירה של מתים, אין שום כורח להתרחק מהעצים. שימוש אלוהי במספרים, עושה בהם פלאים, ומישיר מבט אל הפרטים הקטנים.
האשוח שנתן מחסה לשלושה, יחד איתו הופך לארבעה. והעץ בלי השם, איך אותו נרשום? שתי ציפורים, אחת לא ביד, ועוד עץ חסר שם. אלו גם ארבעה אם כי מזן אחר. ארבעתם באופן שונה ומיוחד חסרים, נעלמים ובו בזמן ארבעתם מתכנסים. מעשה ניסים?
2. השניים- זוגות זוגות
לשלוש, אתם יודעים, עבור הפסיכואנליזה קיים מעמד ייחודי. לאקאן עומד על כך שהשלוש הוא ממשי. התכנסות שלושת האחים הקדומים תחת עץ אחד, או אל אחד , או אב אחד, העסיקה את הפסיכואנליזה ואחרים תחת עיונים מפליגים במיתוסים, בטוטמים באיורים קדומים וברומנים אדיפאלים מלאי תשוקה , אהבה רצח ודם, כמעט ואינסופיים.
באם סומכים ידנו על ממצאיו של לאקאן, אפשר שעכשיו , אחרי שעם השלוש התחלנו לספור , נגש מיד לתיבה הבאה, לזוגיות ואיתה גם משפחה וילודה. בשל כך שעם חלוף השנים, דבק המשלב הדמיוני בשניים, כאילו מדובר באיזה תעתוע סתמי, יש לעמוד על העניין בקירוב. משלב המראה, ועד האפקט של אובייקט המבט, מכינון הסובייקט ודרך לבני יסוד אחרים, זוגות זוגות , בכתבי הפסיכואנליזה, מונחים הדברים.
אם מראש נסכים שנצא בידיים ריקות, אפשר שננסה עתה לתפוס שני ציפורים, מבלי שנדרש לזוז מצמרת האשוח ולו צעד אחד. מבט חטוף ממרום צמרות האשוחים והנוף שנגלה ממקומנו מיד כשרואים, זה סכסוך שכנים עקוב דמים. זוגות זוגות של מריבות אחים , שמוכפלות בהמונים, מפזרות אבק על הדרכים. נדמה לי שזה מה שמצמרת האשוח רואים.
וודאי אם כן , נתקלתם באלו הימים, בחזרתו , היישר מהממשי, של מסמן מופתי , עד כדי כך ייחודי הוא לעברית של היהודי, שלאקאן עשה בו שימוש חתום, כמעט קבלי, כסימן. את הנבט של ה Mark, אפשר שכבר אז , בסמינר מספר 11, לאקאן זרע. באם לא נשכח כי החרם כיחס אל האחר איננו רק סיפור אופנתי וגם לא בהכרח רק עונתי. אפשר שנמצא כי הפניה של לאקאן לעברית, בראשית הסמינר על היסודות, אותה הוא מניח אל מול הלעז , היא זהה כמו להניח את היהודי לצד הנוצרי. ואם נמשיך אז את האשוח המצועצע אל מול צניעות תפארת הזית העגומה.
את החרם , את הפאטאל היהודי, הוא מניח כבן זוגה של ה EX-COMMUNICATION המתפשרת של הנוצרי.
3. האחד, האל והכתב.
את עיונו של לאקאן בשאלת האחד אפשר שנמצא כרודפני. כנרדף טרי, את האחד, ממקם לאקאן לא מייד ליד השניים, כי אם בניהם ולשם כך נדרש לו האל. לא כל אל למשימה כזו הוא ראוי, כך נדמה לי שלאקאן מצא, אל של עם נבחר, זו אכן מציאה מרעישה. ללא מבלי קשר להנחיות שהותיר אותו האל, בהזדמנות אחרת למשימת הקריאה, בחר בו לאקאן למאלכת החידוד, הניכור וההפרדה.
בעוד אין זה ממש שלאקאן זונח את הדיון בין שני הגדולים, היהודים והנוצרים. אך היכן שנדמה שהכרחי להוסיף שלישי, שיהיה מוסלמי. לאקאן דווקא עושה תמרון חתרני. מצויד היטב בתורה נסתרת של מספרים, שאת עקרונותיה הנחתי באלו הדברים, עניינים שאינם רק לכתבי סתם ומקובלים, אין מדובר בספרה שמיימית כי אם בספירה מאוד ארצית. מעשה ניסים? לספור, זה רק במידה ואם בשלוש מתחילים. על כן שלא כערבות חיצונית ששימשה משענת להיות של דאקארט, מסמן לאקאן את הערבות האלוהית כנגזרת לגמרי אחרת.
הפאטאליות המורטאלית והארוטית של הסימן עבור היהודי, אותו ציווי כפייתי של הסתם הכתבי. שם מוצא הוא ערבות מוצקה ביותר ולא רק בגלל שאחד את השני לא סופר. ,אם כאשר אחד הוא אומר, אבל מתכוון שנזכור שהוא בעצם שלוש, זה רק לא כדי שנשבור את הראש. כל זה קרה באופן מאוד אישי שהאחד נגלה ללאקאן כתצורה של השלישי. זה שבאמצעות החרם האישי, והכתב של העברי, שמהשילוש של האחד מחלץ לאקאן את האלוהי.
אם כן, עתה , חסר עוד עץ אחד נוסף שאפשר שנטפס. העץ של דרידה, אפשר שהתנדב. איתו מיד כולם רואים שאת האלוהים ממקם לאקאן בין המסמנים.
ואם כל זה יוצר מובן זה אך ורק המנון קטן, אותו נושא כל יהודי באופן די אישי.
בעוד פיוט כמו אומר, 'אדוני אלוהינו אדוני אחד.' מופיע היהודי כמי שדווקא זוכר, שהשילוש אינו סיפור לבתולות והבטחות ריקות, שגם מתפוצצות. עבור היהודי הצלם הוא קשקוש גמור, זה רק בכתב שניתן לחתום את הסיפור. את החרם מומלץ לא לקחת באופן אישי כי אם דווקא מבני. כך במידה שבין האני לכתב, על אף שנדמה שהוצאנו את אלוהים מהמחזה, והשגנו ממנו שקט מחולט מבלי שאף אח לא רצח אב או הפך לבן נרצח, אם את לאקאן אנו יחדיו קוראים, באחת מזהים שאין זהו שקט מחוץ לשכינת האלוהים. אל מול חיפזון של קברנים אפשר לנוח על צמרות עצים. משם אלוהים , עשוי להדמות למופע של פלאים, כך שניתן לראות כיצד האל כהעדרות מבנית, כסימן עליי בור, כמו גרוש לחור, נוכח בהעדרותו בקירוב לתמיד. בחור שבין הכתב לייסוד של אני.

,