הודעת שגיאה

  • Notice: Trying to access array offset on value of type bool ב-mailchimp_lists_auth_newsletter_form() (שורה 492 מ-/home/pragmaco/domains/pragma.co.il/public_html/sites/all/modules/mailchimp/modules/mailchimp_lists/mailchimp_lists.module).
  • Warning: Invalid argument supplied for foreach() ב-mailchimp_lists_auth_newsletter_form() (שורה 492 מ-/home/pragmaco/domains/pragma.co.il/public_html/sites/all/modules/mailchimp/modules/mailchimp_lists/mailchimp_lists.module).
  • Deprecated function: implode(): Passing glue string after array is deprecated. Swap the parameters ב-drupal_get_feeds() (שורה 385 מ-/home/pragmaco/domains/pragma.co.il/public_html/includes/common.inc).
  • Deprecated function: The each() function is deprecated. This message will be suppressed on further calls ב-_menu_load_objects() (שורה 568 מ-/home/pragmaco/domains/pragma.co.il/public_html/includes/menu.inc).
  • Notice: Trying to access array offset on value of type bool ב-mailchimp_lists_auth_newsletter_form() (שורה 492 מ-/home/pragmaco/domains/pragma.co.il/public_html/sites/all/modules/mailchimp/modules/mailchimp_lists/mailchimp_lists.module).
  • Warning: Invalid argument supplied for foreach() ב-mailchimp_lists_auth_newsletter_form() (שורה 492 מ-/home/pragmaco/domains/pragma.co.il/public_html/sites/all/modules/mailchimp/modules/mailchimp_lists/mailchimp_lists.module).

הרהורים בעקבות הזמנה לערב סיום סמינר המקום

6 posts / 0 new
פרסום אחרון
הרהורים בעקבות הזמנה לערב סיום סמינר המקום

הרהורים בעקבות הזמנה לערב סיום סמינר המקום

יום לאחר שקבלתי במייל את ההזמנה מאת זיו רובינשטיין לערב סיום השנה של סמינר המקום, עלו לי מספר הרהורים אשר התקשרו גם למפגש ההכנה לשנת הלימודים הבאה ואני מעוניין לשתפם:
ברצוני להתייחס לכמה מילים, מסמנים שתפסו את תשומת ליבי בהודעה האחרונה- "אירוע סיום שנת הלימודים של סמינר מקום. זיו רובינשטיין יארח....את שותפיו לעשיה.
מילים אלו הדהדו לי שיח שהתנהל בקרב מי שנשאר לתכנון שנת הלימודים הבאה של סמינר המקום, כלומר שיח משפחתי, שיח-בית אודות האורחים, הקרואים מרחוק המבקרים את הסמינר לאורך שנה.
המייל מהווה דוגמה לכינונו של מקום בשדה של האחר. זהו המסמן אשר נותן גוף לחלל הדומם, לבמה, לכיסאות הישיבה, לקירות; "אירוע סיום של סמינר מקום". ניתן שם. השם כגלימה העוטפת את החומר (אפשר לשאול את השאלה האם ישנו מקום ללא שם?). ישנו גם סובייקט שהוא בבית, מזמין אליו, שהמקום עבורו מוכר, חלק ממנו, כאשר נכנסים בדלתותיו, נכנסים אל המרחב הנפשי של הסובייקט המזמין, חוסים תחת האיווי שלו. הסביבה כולה מקבלת את תו ההיכר של איוויו. את מי מארחים? מארחים את מי שזהו אינו ביתו, שהוא במובן מסוים גם אם הוא מוכר הוא נוכרי ביחס לבית, למארח, הוא זה אשר אין זה ביתו, אך הוא איננו זר, למרות שאיננו בן המקום, הוא איננו מוזר/חריג/יוצא דופן. מהו האורח, הנוכרי, הבא מן החוץ, מן הנכר בהקשר זה? אפשר לומר שהאורח, הקרוא הוא הקורא לדיבור, בעצם היותו קורא לדיבור, לשיחה, אליו מופנה הדיבור, הוא בעצם "ההיות- בשאלה", מגלם בגופו את היות שאלה. בדיאלוגים של אפלטון לעיתים קרובות זהו הנכרי המגיע לעיר ושואל שאלות או מעורר בעצם נוכחותו שאלה המובילה לדיון. במובן זה סוקרטס היה נכרי בעירו. האורח, הנכרי אודות מה הוא שואל בנוכחותו? הנכרי איננו חלק מהשיח של הבית, אפשר לומר שהוא אקסטימי ביחס אליו, הוא חוסה תחתיו לרגע ומשוחרר ממנו באופן רדיקלי. שם-האב של השיח המארח, הלוגוס שלו איננו אלא סמבלנט עבורו. עצם נוכחותו כנוכרי, כלא בן המקום קוראת תיגר, מציבה בשאלה את השיח עצמו, את שם האב עם כל האידיאלים המתלווים אל השיח עבור בן המקום, המארח. זה האחרון, המארח, בין אם יודע זאת ובין אם לא מקבל את הנוכרי תחת השיח של המקום, תחת חוקי הכנסת האורחים של המקום, הוא מייעד לאורח מקום בתוך השיח שלו, טריז דרכו האורח/הנוכרי יכול להופיע, אפשר לומר תנאי ההופעה של הנוכרי. זהו בדיוק ההבדל בין הנוכרי, האורח לזר, לזר הפרחים המופיע בשדה הראיה היכן לא היה אמור להופיע אשר מייצר מועקה. יש לדייק כאן בהבדל בין האורח לזר: מהמכר הקרוב עד לנוכרי הרחוק ביותר אשר יצאו מביתם לשבת בביתנו בעקבות הזמנה, מסר מהאחר, מהמארח. להזמנה זו, למסר הייתה כתובת, ניתן לנקוב בשמו של זה הקרוא, בשם משפחתו, בכתובת הדואר שלו, גם אם היא אלקטרונית, ישנו מסמן באחר המייצג אותו. השיום, השיוך המשפחתי הינו תנאי מקדים לכל הכנסת אורחים אפשרית. אם אלמוני או פלוני יזדמן לו, יסתנן לו אל ביתנו, אל הארוע שלנו, ללא שם, ייחוס, מעמד חברתי, המשפחה, שפה וינכח שם באחרותו המלאה ללא שום מסמן אשר ייצג אותו באחר אלא כאובייקט זר, לא יהיה מדובר באירוח גם שאלת האיווי לא תעלה, הוא לא ינכח שם כשאלה כי אם הוויתו תהיה קריאה להתענגות- להצילו/להשמידו/להתעלם ממנו (דוגמה לכך ניתן לראות בימים אלו בשיח סביב הפליטים). כלומר הנוכרי, האורח בעל השם הוא מישהו שאנו יכולים למקם אותו בשיח שלנו, שהןא תחת שיח המייצג אותו, הוא מקבל על עצמו את חוזה האירוח, נענה לחוקי הסמלי, תוך כדי כך שיכול לעלות שאלה אודות סמלי זה מתוכו ובקבלתו גם אם כסמבלנט בלבד.
כעת ברצוני לשאול על המסמן השני- אירוע. יש כאן הזמנה לאירוע, המארח מזמין לאירוע. מהו אירוע? פרויד לימד אותנו אודות האירוע הטראומטי, הרישום בגוף של ההתקלות במיניות. אפשר לחשוב על זה כעל הזמנה לאירוע טראומטי במיוחד עבור אלה הסובלים מחרדת קהל או מחרדה חברתית. או שמא עם לאקאן נאמר שהמארח מזמין את האחרים על מנת שאלו, בנוכחותם כאחרים/אורחים, כשאלה יכוננו את אירוע הופעת הסובייקט אצל המארח, כלומר האירוע הוא עבור המארח כתוצאה מנוכחות, היתקלות באורחים המהווים תביעה בעצם נוכחותם, תביעה לומר.
ההזמנה לאירוע מלווה בהזמנה נוספת, הזמנה לדיבור או הבעה על ידי האורחים. התרחשות זו, האירוע, קושרת עצמה בזמן Tn לסדרה של מפגשים 1T.....Tn כנקודת סיום, כדבר מה מפסק, העושה סוף, סיכום לסדרה כולה תוך כדי כינונה כסדרה. הנוכחות בלבד מאפשרת קשת רחבה של הזדהויות עם הסדרה, לעומת זאת ההזמנה לדיבור מאפשר את החתירה תחת ההזדהויות, זוהי קריאה של המארח ליצור אירוע עבור כל אחד ואחד מהאורחים, אירוע ניכור עצמי על ידי הדיבור, כך שיגיח ,אולי, במפגש עם המבט של האחר משהו מהאיווי.
אני רוצה לסיים בשאלה הקשורה לאירוח בסמינר: האם ניתן לארח את הזר? את האחר המוחלט? אם כן מה פירוש הדבר?
לקחת בחשבון שאנו יצורים מדברים, הוויה מדברת, למרות שהטכנולוגיה מבקשת להשכיח זאת מאיתנו, פירוש הדבר לא לשכוח שאנו בשדה של האתיקה.
תודה על ההזמנה, אשמח להתארח ולנכוח,
זיו נוימן

הי זיו אני מוצאת את קריאתך את ההזמנה לערב הסיום מעניינת מאוד בעוד היא לוכדת או מכוונת אל השאלה של החברתי עצמו כשדה של הממשי. אני מניחה אם כך שגם אתה התעכבת על ההערה של גבריאל בסמינר מיום שישי האחרון אותה הוא כינה הערה צידית. אני מתכוונת לעינין המשולשים, הצב ואכילס, הערה בנוגע לאפשרות שגם אם אנו מסיקים שוויון בין צלעותיו של משולש באמצעות פעולות של צמצום ושקילות בין קודקודיו כך ש A=B=C , אין זה אומר שניתן להקיש גם את הצמצום ש (A= (\B=\C .(הכוונה לקו צימצום) אני מתרגמת את זה באופן כזה שמה שממשי באחד זה שהוא גם לא כל אחד. כלומר יש את האחד המוחלט, הסינגולר, זה של הפתרון הסינטומטי, לא מבלי שיש את האחד שהוא חלק מסדרה, מובדל ממנה ובו בזמן שייך לה. בדומה למה שמבצע לאקאן עם הלוגיקה בנוסחאות הסקסואציה. אני חושבת שהדיון שאתה פותח הוא מרכזי ועקרוני ביותר לקהילה הפסיכואנליטית בעת שלנו. זמנים שמסמני האדון ובניהם האחד אחד דורשים קריאה יסודית. אפשר לבלבל בין קיומו לבין הדרתו של הסינגולר, האחד הטהור, הצרוף זה האחד שהוא כל אחד , תולדה של הסמלי הצרוף שפועל בבסיס מנגנון ההחלפה. התרבות שלנו תומכת בסמלי צרוף המשטיח את הדמיוני על גבי הדחיה של החברתי כשדה של הממשי. המקרה של הארוח היא צורה מעניינת לחשוב על כך. אני חושבת שאת הזרות דווקא כדאי למקם אצל המארח, הזרות מקורה במה שבי-זאר, באל ביתי, במה שאינו ביתי בתוך הבית שלי. והאורח , הנוכרי, הזר אני מוצאת שהמפגש בו מפיג את הבדידות הזרה לזמן מה, אני מסכימה איתך שמגיח האיווי, זה שלקאן הניח כמרפא כלשהו גם אם זמני, לחרדה. ארוח ראוי אפשר לו שהתרחש וירשם כארוע רק בתנאי שניתן לקיים בו זמנית את האחד בעל הערך המוחלט החד-חד ערכי כמו גם את האחד שפועל כפונקציה כך שהוא חלק מסדרה ומאפשר "לספור" גם את האחר.

הי זיו אני מוצאת את קריאתך את ההזמנה לערב הסיום מעניינת מאוד בעוד היא לוכדת או מכוונת אל השאלה של החברתי עצמו כשדה של הממשי. אני מניחה אם כך שגם אתה התעכבת על ההערה של גבריאל בסמינר מיום שישי האחרון אותה הוא כינה הערה צידית. אני מתכוונת לעינין המשולשים, הצב ואכילס, הערה בנוגע לאפשרות שגם אם אנו מסיקים שוויון בין צלעותיו של משולש באמצעות פעולות של צמצום ושקילות בין קודקודיו כך ש A=B=C , אין זה אומר שניתן להקיש גם את הצמצום ש (A= (\B=\C .(הכוונה לקו צימצום) אני מתרגמת את זה באופן כזה שמה שממשי באחד זה שהוא גם לא כל אחד. כלומר יש את האחד המוחלט, הסינגולר, זה של הפתרון הסינטומטי, לא מבלי שיש את האחד שהוא חלק מסדרה, מובדל ממנה ובו בזמן שייך לה. בדומה למה שמבצע לאקאן עם הלוגיקה בנוסחאות הסקסואציה. אני חושבת שהדיון שאתה פותח הוא מרכזי ועקרוני ביותר לקהילה הפסיכואנליטית בעת שלנו. זמנים שמסמני האדון ובניהם האחד אחד דורשים קריאה יסודית. אפשר לבלבל בין קיומו לבין הדרתו של הסינגולר, האחד הטהור, הצרוף זה האחד שהוא כל אחד , תולדה של הסמלי הצרוף שפועל בבסיס מנגנון ההחלפה. התרבות שלנו תומכת בסמלי צרוף המשטיח את הדמיוני על גבי הדחיה של החברתי כשדה של הממשי. המקרה של הארוח היא צורה מעניינת לחשוב על כך. אני חושבת שאת הזרות דווקא כדאי למקם אצל המארח, הזרות מקורה במה שבי-זאר, באל ביתי, במה שאינו ביתי בתוך הבית שלי. והאורח , הנוכרי, הזר אני מוצאת שהמפגש בו מפיג את הבדידות הזרה לזמן מה, אני מסכימה איתך שמגיח האיווי, זה שלקאן הניח כמרפא כלשהו גם אם זמני, לחרדה. ארוח ראוי אפשר לו שהתרחש וירשם כארוע רק בתנאי שניתן לקיים בו זמנית את האחד בעל הערך המוחלט החד-חד ערכי כמו גם את האחד שפועל כפונקציה כך שהוא חלק מסדרה ומאפשר "לספור" גם את האחר.

רביטל ,

לא הבינותי מספר דברים אליהם את מתייחסת או שמא אני מעדיף לחשוב שלא ירדתי לסוף דעתך שכן דברייך , נשמעים , מעט פונקציונאליים, לא פחות פונקציונאליים מאותו אחד שפועל כחלק מסדרה ( לפי דברייך) ובהיותו כזה הממלא פונקציה הוא מעניק לגיטימיות (״לספור״) את האחר.
לגבריאל, אם זכרוני אינו מטעני, הייתה הערה צידית נוספת , ( מסתבר, הנה בפעם השנייה, שצידי בדיון אחד הופך למרכזי בדיון אחר-כמו הזרות עצמה שמגיחה בהתאם למקום בו הבלתי מוכר מגיח) שעסקה בשקר-בזה שתמיד משקר, זה שבצידו, בסוף דרכו ובהתנהלותו מתקיימת הפונקציה.
הנך טוענת שמה שממשי באחד הוא זה שהוא לא כל אחד.
האם הממשיות הזו נשארת על כנה גם כשהאחד הוא חלק מסדרה?
האם בעצם היותו פונקציונאלי לא דורש שייקרא באותה ״קריאה יסודית״ שאת מבקשת לקרוא בה מסמני האדון של ימים אלה?
האם אנליטקאי יכול להישאר ככזה ולפעול ככזה אם הינו חלק מ״החברה הפסיכואנליטית״- מושג שיותר מכל חושף את האוקסמירוניות שבו.
האחד אחד - צמד המילים הזהות אינו בהכרח או שבהכרח אינו , מעיד על כך שהאחד השני בצמד הוא בעל איזשהו קשר לאחד הראשון- סמיכותם אינה מהווה סידרה אלא אם כן אנו בתור לקלפי שם הבוחרים מצביעים אחד אחד אך עדיין ניכנסים לסדרת ה״מצביעים״ או ״הבוחרים״.
את כותבת שהבי זאר שלך הוא שלך, ובאותה נשימה את כותבת כי האירוח מפיג את הבדידות . מסקנה שמעט מתבקשת מאמירה זו היא כי הלוגיקה במשוואה זו נושקת למתמטיקה בה שני אל ביתי שנפגשים הופכים לביתי.
מכאן שלמרות ציטוטך המדויק לגבי הערתו הצידית של גבריאל את אינך מסכימה איתה.
A=B=C וכל המסקנות נכונות אם מדובר בסדרה.
הפסיכואנליזה , כפי שהבנתי שלי ,שאינה חלק משום סדרה , מלמדת אותנו שאין אנו יודעים דבר על האל ביתי של איזשהו אחר מאיתנו אלא אם כן נכח בקליניקה בה נוכחנו גם אנחנו ומכאן שאני לא מבין כיצד בהיותו ממלא פונקציה של אורח , הוא מקל עלי?
מאין התחושה (שאינה של ״חוסר ישע ״ ומכאן ,שלדידה של אותה הערה צידית היא שקרית) כי האירוע יירשם ככזה רק אם יהיה בו האחד הטהור והאחד שמהסידרה? האם אין אירוע בו נוכח אחד ללא אחד אחד?

ראשית הייתי רוצה לבטא את שמחתי על השיג ושיח שמצאתי שמתנהל בסוגיות שלעיל ואני מרשה לעצמי לומר שהן פרי של עבודתנו במהלכה של השנה ולא רק האחרונה. העניינים שזיו, רביטל וזיו מעלים נוגעים במה שהינם האחר, הזר והאחד. ישנה פרספקטיבה ממנה אנו יכולים לומר שהשלושה הללו הם שעושים אחד. אחד של הקשר הבורומאי. האחד מתייחס למה שחותם את ההווייה המדברת בסינגולאריות שלה כתוצר של האנליזה שלה. קהילה של אחד-אחד אינה על כן כי אם קהילה של אנליזנטים. זאת למרות שישנה נטיה לעשות בסיסמא הזאת שימושים משימושים שונים. אין זה נפרד מן הבי-זאר, כלומר מה שבי זר ואשר גם הינו האחר הרדיקאלי, כמו גם הזר הרדיקאלי. הזר הרדיקאלי איננו החייזר אלא רק ככול שהחייזר הינו התוצר הפנטסמתי של הקולנוע או הספרות ומגלם את מה שמימלא הינם יחסיה של ההווייה המדברת עם הדחף, ההתענגות וכו'. כלומר, זר עבורנו איננו מה שהינו ממש מחוץ לאפשרות שלנו לקלוט אותו איכשהו בתוך הדיסקורס שלנו. כמובן שגם עולה האפשרות לגבי מה שהינו לחלוטין זר לאפשרות של ההבחנה, תפיסה שלנו. יכול להיות שהוא אתנו , לידינו, שם, כאן, לפעמים, תמיד, אך איננו יודעים על כך דבר. ברגע שנתחיל לנסות "לדעת" עליו דבר מה לא נוכל לעשות זאת כי אם במונחינו. כך נהוג היה לטפל באלוהים.

אני מוצא שאין מתאים יותר מלהביא לשיח וירטואלי זה את ״שירו של הזר״ של לאונרד כהן:

It's true that all the men you knew were dealers
Who said they were through with dealing
Every time you gave them shelter
I know that kind of man
It's hard to hold the hand of anyone
Who is reaching for the sky just to surrender
Who is reaching for the sky just to surrender

And then sweeping up the jokers that he left behind
You find he did not leave you very much not even laughter
Like any dealer he was watching for the card
That is so high and wild
He'll never need to deal another
He was just some Joseph looking for a manger
He was just some Joseph looking for a manger

And then leaning on your window sill
He'll say one day you caused his will
To weaken with your love and warmth and shelter
And then taking from his wallet
An old schedule of trains, he'll say
I told you when I came, I was a stranger
I told you when I came, I was a stranger

But now another stranger seems
To want you to ignore his dreams
As though they were the burden of some other
Oh you've seen that man before
His golden arm dispatching cards
But now it's rusted from the elbow to the finger
And he wants to trade the game he plays for shelter
Yes he wants to trade the game he knows for shelter

Ah you hate to watch another tired man
Lay down his hand
Like he was giving up the holy game of poker
And while he talks his dreams to sleep
You notice there's a highway
That is curling up like smoke above his shoulder
It is curling just like smoke above his shoulder

You tell him to come in sit down
But something makes you turn around
But door is open, you can't close your shelter
You try the handle of the road
It opens do not be afraid
It's you my love, you who are the stranger
And it's you my love, you who are the stranger

Well, I've been waiting, I was sure
We'd meet between the trains we're waiting for
I think it's time to board another
Please understand, I never had a secret chart
To get me to the heart of this or any other matter
When he talks like this, you don't know what he's after
When he speaks like this, you don't know what he's after

Let's meet tomorrow if you choose
Upon the shore, beneath the bridge
That they are building on some endless river
Then he leaves the platform for the sleeping car that's warm
You realize, he's only advertising one more shelter
And it comes to you, he never was a stranger
And you say, "Okay the bridge or someplace later"

And then sweeping up the jokers that he left behind
You find he did not leave you very much not even laughter
Like any dealer he was watching for the card
That is so high and wild
He'll never need to deal another
He was just some Joseph looking for a manger
He was just some Joseph looking for a manger

And leaning on your window sill
He'll say one day you caused his will
To weaken with your love and warmth and shelter
And then taking from his wallet
An old schedule of trains, he'll say
I told you when I came, I was a stranger
I told you when I came, I was a stranger
I told you when I came I was a stranger

השיר זכה בזמנו גם לגירסה בעברית שלא ממש יצאה לאור אך מצאתי את הזמן לתרגם עבורנו את שני הסיקוונסים האחרונים:

ואם את רוצה אפשרי מחר,
בחוץ מול גשר על נהר,
שאין לו סוף ובנייתו לא מפסיקה
את הרציף הוא יעזוב אל תוך קרון שיעטוף,
את חום חלומותיו ואת אומרת
"אוקיי, הגשר או פינה אחרת"

השעון על חלונך יום אחד יסביר לך איך מצא עצמו נחלש בין זרועותייך
וכשישלוף מתיק שחור לוחות זמנים של רכבות יאמר:
ידעת כי זר הייתי כשבאתי אלייך
ידעת כי זר הייתי כשבאתי אלייך
ידעת כי זר הייתי כשבאתי אלייך...

נתראה ביום ראשון.

ז.ר ...

התחבר בכדי להגיב