הודעת שגיאה

  • Warning: Invalid argument supplied for foreach() ב-mailchimp_lists_auth_newsletter_form() (שורה 492 מ-/home/pragmaco/domains/pragma.co.il/public_html/sites/all/modules/mailchimp/modules/mailchimp_lists/mailchimp_lists.module).
  • Warning: Invalid argument supplied for foreach() ב-mailchimp_lists_auth_newsletter_form() (שורה 492 מ-/home/pragmaco/domains/pragma.co.il/public_html/sites/all/modules/mailchimp/modules/mailchimp_lists/mailchimp_lists.module).

עקרונות הנחייה לכל אקט פסיכואנליטי-אריק לוראן

1 post / 0 new
עקרונות הנחייה לכל אקט פסיכואנליטי-אריק לוראן

בעקבות מפגש עם חברי קרטל מן השדה הלקאניאני באוסטריה,אשר נערך השבוע ,מצאתי לנכון לתרגם את "עקרונות הנחייה לכל אקט פסיכואנליטי" של אריק לוראן שהוצג בקונגרס בברזיל ב2004.אני משער שבעבר תורגמו עקרונות אלו אך זה עדיין מתבקש . דברי הפתיחה של הפסיכואנליטקאי , אבי ריבניצקי בערב המפגש בנושא "האפשרויות של שדה לקאנינאני באוסטריה-צעדים ראשונים" הבהירו יותר מהכל עד כמה מורכבת ויחודית דציפלינה זו.
אשמח לשלוח זאת גם כקובץ לכל מי שיבקש.

קריאה מהנה:

עקרונות הנחייה לכל אקט פסיכואנליטי תירגום מאנגלית/ זיו רובינשטיין
אריק לוראן 2004

אריק לוראן:

מבוא
בקונגרס AMP שנערך בקומנדטובה (ברזיל) ב2004 הציג הנציג הכללי "הצהרת עקרונות" לאסיפה הכללית.
כתוצאה מכך,נילמדה "הצהרה" זו בקפידה בבתי הספר השונים. האסכולות שיתפו פעולה כדי להציג את תוצרת לימודיהן,הבחנותיהן והערותיהן.
בעקבות עבודה זו אנו מציגים כעת ,לאסיפה, את " עקרונות הנחייה לכל אקט פסיכואנליטי" אשר אותו אנו מבקשים ממכם לאמץ.

עקרון ראשון
פסיכואנליזה היא פרקטיקה של דיבור. היא מערבת שני שותפים, האנליטיקאי והאנליזנט,מובאים יחדיו בסשן פסיכואנליטי יחיד. האנליזנט מדבר על מה שהביא אותו לכאן,סבלו,הסימפטום שלו.
סימפטום זה לכוד בחומריותו של הלא מודע,רישום של דברים אשר נאמרו לסוביקט,אשר פגעו בו ודברים שבלתי אפשרי לאמרם וגורמים לו לסבל.
אנליטקאי ידגיש מילים של האנליזנט ויאפשר לו לארוג את חוטי הלא מודע שלו.
כוחותיה של השפה והאפקטים של האמת שהיא מאפשרת ,מה שניקרא פרוש,היא למעשה הכח הראלי של הלא מודע.הפרוש גלוי לשני הצדדים ,אנליטקאי ואנליזנט. לא לשניהם יש את אותו יחס ללא מודע ובכל אופן,מאחר שאחד מהם הוא כבר בעל נסיון בכל הדרך ולשני עדיין אין.

עקרון שני
מפגש פסיכואנליטי הוא המקום בו ההזדהויות המקובעות ביותר של סוביקט יכולות להיפרם.
אנליטיקאי יאפשר את המרחק מהמנהגים ,מהנורמות ומחוקים אשר האנליזנט מקיימם מחוץ למפגשים. הוא יאפשר חקירה רדיקאלית לגבי מקורות של כל אחת מההזדהויות.
הוא רשאי למתן את טבעה הרדיקלי של חקירה זו על ידי כך שיקח בחשבון את הפרטיקולאריות הקלינית של כל אחד מהסוביקטים אשר פונה אליו.הוא אינו לוקח דבר כלשהו אחר בחשבון.
זה מה שמגדיר את היחודיות של מקומו של הפסיכואנליטיקאי כאשר הוא חוקר ,פותח את החידה של כל סוביקט אשר הגיע לפוגשו.
עקב כך אינו מזדהה עם אף אחד מהתפקידים שבן שיחו רוצה לגרום לו לקבל על עצמו ואף לא עם שום מקום,רשות או אידיאל אשר כבר קיימת בציביליזציה.
ניתן לומר כי אנליטקאי זה מי שלא ניתן לשייכו לשום מקום אחר מאשר למקום בו האיווי הוא בשאלה.

עקרון שלישי
אנליזנט יפנה לאנליטיקאי.הוא מייחס לו רגשות,אמונות וציפיות כתגובה למה שהוא אומר והוא מייחל לפעול על פי אותן אמונות וציפיות אשר אותן הוא חוזה מראש.
הפיענוח של המובן בחילופין שבין האנליזנט והאנליטקאי הוא אינו היחיד שמתרחש. ישנה גם כוונתו של המדבר. זה עניין של לקבל בחזרה משהו שאבד מבן שיחו. קבלתו בחזרה של אוביקט היא המפתח למיתוס הפרודיאני של הדחף. זה מייסד את ההעברה שקושרת את שני השותפים יחדיו.
הנוסחה של לאקאן ,לפיה מקבל הסוביקט את מה שנאמר לו מהאחר בצורה הופכית,מכילה בתוכה גם את הפיענוח וגם את הרצון לפעול לפי מי שהוא פנה אליו.
בסופו של דבר, כאשר אנליזנט מדבר, הוא מקווה,מעבר למשמעות של דבריו,למצוא באחר שותף לציפיותיו,אמונתיו ותשוקותיו. הוא מכוון לשותף של הפנטזיה שלו. הפסיכואנליטיקאי, נאור בזכות ההתנסות האנליטית על מהות הפנטזיה שלו עצמו, לוקח זאת בחשבון. הוא נזהר מלפעול בשמה של הפנטזיה הזו.

עקרון רביעי
הקשר של ההעברה מניח מקום,אתר "ה"מקום של האחר"
("the locus of the other") כפי שאומר זאת לאקאן ,שאינו נשלט על ידי אף אחד אחר מסוים.
זה המקום שבו הלא מודע יכול להופיע בדרגה הגבוהה ביותר של חופש הדיבור ומכאן להתנסות בפתיונות ובקשיים שלו.זה גם מקום בו הצורות של של שותף הפנטזיה יכולות להופיע בצורה המורכבת ביותר של משחקי המראה שלהן.זו הסיבה שמפגש פסיכואנליטי אינו מרשה אף אדם שלישי ,בעל מבט חיצוני משלו לעצם התהליך המתרחש.
האדם השלישי מצטמצם לאותו מקום של האחר.
עיקרון זה,אם כך, אינו כולל את ההתערבות של איזושהי סמכות מצד שלישי המבקש להקצות מקום לכולם ומטרה שניקבעה מראש, עבור הטיפול הפסיכואנליטי.סמכותו של של הצד השלישי המוערך,אשר מסתדר בסדרות של הצד השלישי ,הוא לאשר מבחוץ את מה שממוקם בין אנליזנט,אנליטקאי והלא מודע.

העיקרון החמישי
אין טיפול סטנדרטי,אין איזשהו פרוטקול כללי אשר לפיו מתנהל הטיפול הפסיכואנליטי.
פרויד השתמש במאטפורה של השח-מט כדי להצביע על כך שישנם כללים ומהלכים אופיניים רק בתחילתו ובסופו של המשחק.
אין מחלוקת,שמאז פרויד ,גדלה שליטתם של האלוגריתמים אשר איפשרו למסד את השח-מט .כאשר מתחברים ליכולתו של המחשב לחשב, אזי מתאפשר ניצחונה של המכונה על השחקן האנושי.זה לא משנה את העובדה שבניגוד לשח מט, הפסיכואנליזה אינה יכולה להיות מוצגת כנוסחה של אלוגריתמים.
אנו רואים זאת אצל פרויד עצמו אשר העביר את הפסיכואנליזה בעזרתם של מקרים פרטיקולרים: איש העכברושים,דורה,הנס הקטן וכו'.במקרה של איש הזאבים נכנסה ההיסטוריה למשבר. לא הייתה באפשרותו של פרויד להכיל את מורכבות התהליכים אשר התרחשו באחידותו של המקרה.הרחק מעבר ליכולתה לצמצם מהלך טכני,להתנסות הפסיכואנליטית ישנה קביעות אחת: זו הקביעות של התסריט,הסצנריו, שבאמצעותו מתגלה הסובייקטיביות הסינגולארית.
הפסיכואנליזה,אם כך, היא אינה טכניקה אלא דיסקורס אשר מעודד כל אדם לייצר את הסינגולאריות שלו, את היוצא מן הכלל שלו.

העיקרון הששי

משכו של טיפול והשתלשלות המפגשים לא יכולים להיות סטנדרטים.אורכיהם של הטיפולים של פרויד מגוונים.היו טיפולים שנמשכו פגישה אחת כמו באנליזה של גוסטאב מהאלר. היו גם אנליזות שנמשכו ארבעה חודשים,כמו במקרה של הנס הקטן, של שנה כמו במקרה של איש העכברושים ומספר שנים כמו במקרה של איש הזאבים.
מאז לא חדלו להתרחב השינויים והגיוונים. יתרה מזאת, היישום של פסיכואנליזה מחוץ לחדר הטיפולים של בתי החולים לחולי נפש, תרמה וריאציות לאורכו של הטיפול הפסיכואנליטי.מגוון מקרים קליניים והוריאציות בעידן בו הפסיכואנליזה יושמה, מאפשרים לקחת בחשבון שמשכו של הטיפול הפסיכואנליטי כיום הוא הטוב ביותר ,כזה המוגדר כ"תפור לפי מידותיו".
האנליזה נמשכת עד לנקודה בה האנליזנט מסופק דיו עם מה שחווה עד לסיומה של האנליזה.
המטרה היא אינה יישום של נורמה אלא הסכמה של הסוביקט עם עצמו.

העיקרון השביעי
הפסיכואנליזה אינה יכולה לקבוע את את מטרותיה ותכליתה במונחי אדפטציה של יחודו של סוביקט סיגולרי לכל נורמות,חוקים ,קיבעונות או סטנדרטים של מציאות.
מעל לכל דבר,הפסיכואנליזה חושפת כל אימפוטנציה,חוסר אונו של סוביקט להגיע לסיפוק מיני מלא.
אימפוטנציה זו יוצגה על ידי המונח "סירוס". יתרה מזאת,ניסחה הפסיכואנליזה,עם לאקאן,שזה בלתי אפשרי שתתרחש נורמה ביחסים שבין המינים.שאין יחס מיני.
אם אין סיפוק ואין יחס הרי שזה תלוי בכל אדם להמציא פתרון פרטיקולארי ,כזה שניבנה על הסימפטום שלו.
כל פתרונו של אדם יכול להיות ,פחות או יותר טיפוסי,פחות או יותר נשען על המסורת והחוקים המקובלים,מכאן שעשוי להיות אותו רצון נגדי ליצור קרע או חשאיות פרטיקולארית.זה נשאר לא פחות אמיתי מאשר הבסיס,היחס בין המינים אינו בעל פיתרון אחד "לכולם".
במובן זה,יחס זה נשאר מוטבע בחותם של חשוך-מרפא,ותמיד יהיה משהו שייכשל. לגבי ההוויות המדברות,מין נובע מה "לא הכל".

העיקרון השמיני
הכשרתו של פסיכואנליטיקאי אינה יכולה להצטמצם לנורמות של הכשרה אוניברסיטאית או של הערכה של הנירכש בפועל.
הכשרה פסיכואנליטית, מאז יישומה כדיסקורס ,נישענת על שלוש רגליים:
סמינרים של הכשרה תאורטית ( paraacademic);
הפסיכואנליטיקאי בהכשרתו מתחייב להגיע עם הפסיכואנליזה אל עבר נקודת הסיום שלה (שמשם מגיעים השפעות ההכשרה);
המסירה הפרגמטית של הפרקטיקה בהדרכה (שיחה בין שווים אודות פרקטיקה).
ברגע מסוים,האמין פרויד,שניתן לקבוע זהות פסיכואנליטית.ההצלחה הגדולה של הפסיכואנליזה ,היא הפיכתה לבינלאומית,ריבוי הדורות שעקבו זה אחר זה מעל למאה שלמה מראים כמה משלה הגדרה זו של זהות פסיכואנליטית.
הגדרתו של פסיכואנליטיקאי כוללת בתוכה את השוני בזהות זו.זו הוריאציה עצמה.ההגדרה של פסיכואנליזה אינה אידיאל,היא כוללת את ההיסטוריה של הפסיכואנליזה עצמה ומה שמכונה פסיכואנליזה בהקשר של דיסקורסים ברורים.
ההגדרה של פסיכואנליטיקאי כוללת רכיבים סותרים.היא דורשת הכשרה אקדמית,אוניברסיטאית או כזו שוות ערך הניסמכת על תארים.היא דורשת נסיון קליני אשר מועבר באופן פרטיקולארי תחת השגחתם של עמיתים בעלי אותו מעמד.היא דורשת נסיון פסיכואנליטי ראדיקאלי ופרטיקולארי.הרמות בדרך כלל, הפרטיקולאריות והסינגולאריות הן הטרוגניות.
ההיסטוריה של התנועה הפסיכואנליטית היא היסטוריה של אי-הסכמות,חילוקי דיעות ופרשנויות של הטרוגניות זו. קיומה מהווה חלק מהדיון המעמיק על הפסיכואנליזה,וזה מה שמאפשר לאמר מי הוא פסיכואנליטיקאי. אמירה הנאמרת דרך קהילות ומוסדות פסיכואנליטים.
פסיכואנליטיקאי הוא לעולם אינו בודד.הוא תלוי,כדרכה של בדיחה,באחר המזהה אותו.אחר זה לא יכול להצטמצם לאחר נורמטיבי,סמכותי,רגולטיבי או סטנדרטי.פסיכואנליטקאי הוא מי שמאשר כי שאב מהנסיון הפסיכואנליטי מה שציפה לו ולכן עבר את ה"פאס", כפי שכינה זו לאקאן.
כאן הוא מעיד על שחצה את המבויים הסתומים שלו. הדיבור אשר מנסה להגיע להסכמה מתרחש מעבר להגדרות מוסדיים.
באופן יותר עמוק, זה נחרט בתוך הדיון הגדול בין הפסיכואנליזה אל מול הדעה הנאורה,שיח-החסד,אשר הוא חפץ לעבור מעליו ,לטובתה של הפסיכואנליזה.

את המקור ניתן לקרוא פה -www.lacanfeld.at ובכלל ניתן לקרוא באתר זה דברים מענינים .
למרות שרובו בשפה הגרמנית הרי שחלקים מענינים קימים גם באנגלית.