הודעת שגיאה

  • Warning: Invalid argument supplied for foreach() ב-mailchimp_lists_auth_newsletter_form() (שורה 492 מ-/home/pragmaco/domains/pragma.co.il/public_html/sites/all/modules/mailchimp/modules/mailchimp_lists/mailchimp_lists.module).
  • Warning: Invalid argument supplied for foreach() ב-mailchimp_lists_auth_newsletter_form() (שורה 492 מ-/home/pragmaco/domains/pragma.co.il/public_html/sites/all/modules/mailchimp/modules/mailchimp_lists/mailchimp_lists.module).

שיח האימוג'י

מאת: 
זיו רובינשטיין

שיח האימוג'י

זיו רובינשטיין

 

בינואר 2010 החליט שר התחבורה ישראל כץ להחליף את השילוט בכבישי ישראל. במקום מילים יופיעו סמלים:."ישנה חשיבות מיוחדת לצמצום האותיות בשלטים לנוכח העובדה כי בישראל נוהגים להציב שילוט הדרכה בכבישים בשלוש שפות. ריבוי המילים המקשה לעיתים על העברת המידע לנהג" הוא הסביר בהודעה לתקשורת.

בשנת 2014, יצא לאור המילון הראשון אימוג׳י-אנגלית – מילון אשר מתרגם את סימני הסמיילי למיניהם- לאנגלית. המילון הפך לרב מכר בין לילה ונכנס לעשרת הספרים הנמכרים באמזון:

http://www.amazon.com/The-Emoji-To-English-Dictionary-Text-Message-Translation/dp/1440591407

פרד בננסון , מהנדס מחשב אמריקאי, הוציא לאור בשנת 2013,את הרומן ״מובי דיק״ בשפת האימוג׳י. לאחר דיונים ארוכים הוחלט להכליל את הספר בספרייה הלאומית בניו יורק.

דוגמאות אלה מתווספות למאמר אליו אני מתייחס שפורסם זה עתה ולפיו מוסכם כי ילדים במצוקה מעדיפים שימוש באייקונים מאשר במילים.

ה״אימוג׳י״ היא מילה יפנית המורכבת משתי מילים- תמונה ודמות.

לאקאן טוען שהיפנים לא ניתנים לאנליזה. הסיבה היא החלוקה ל ה״און-יומי וה״קון-יומי״-

שתי דרכי הקריאה היפניות (יומי =קריאה). אך מה הן קוראות? הן קוראות את הכתב הסיני – את האות הסינית.

ה״און יומי״ היא קריאת התופעה אשר האות מציגה-האות כמביעת התרחשות אשר מגולמת בציור אחד, שמקבל את משמעותו מעצם נוכחותו ככזה- ציור. עבור היפנים קריאה זו היא סתומה, חסרת פשר לחלוטין.

לעומתו ה״קון-יומי״-שזו הקריאה היפנית מעניק מילה לציור. מילה יפנית שאינה אלא צמצום התופעה לכדי מילה, מילה שהיא תרגום הסינית. מכאן שהשפה היפנית בשעת קריאתה אינה אלא תרגום הסינית שקדמה לה.

אולי ניתן לומר שה״און- יומי״, הוא הפיענוח של האחד , בעוד כתובתו של ה״קון-יומי״ הוא האחר הגדול .

ב Lituraterre'״ אומר לאקאן כי "גם ביפן, הסובייקט משוסע, כמו בכל מקום אחר, על ידי השפה, אבל אחד מהרישומים, ממה שנרשם,יכול לקבל את סיפוקו מהרפרנס לכתיבה ואחר לדיבור״.

מכאן ניתן לומר שה״קון-יומי״, פיענוחו מתכתב עם האחר הגדול כ״דיבור״ כ״שפה שהינה מדוברת״, בעוד ה״און-יומי״ לא מתכתב עם אחר גדול אלא עם האחד, הסובייקט – כאות, 

כסימפטום.

מעמדו של ה״לא מודע היפני״, אם כך, אינו ברור ולו רק בשל כך שהשפה היפנית הינה נסיון הפיענוח של הסינית. יפנית היא למעשה ״לקרוא סינית ביפנית״. היפני לא משוסע על ידי שפה, אלא על ידי תירגום שפה זרה. כניסתו לשפה של הסובייקט היפני מעולם לא התרחשה, לא ניתנה לו הזדמנות הפיענוח כי אין אחר לאחר, אין פיענוח של הפיענוח. לכן, אולי בשל זה אומר לאקאן כי היפני בלתי ניתן לאנליזה. (בדיון זה לא אתייחס לגבי  אינספור המילים המתארות ״אב״ בשפה היפנית, תופעה אשר,לדידו של לאקאן,מקשה על האנליזה).

 

ה״אימוג׳י״ - מנסה לכלול את שניהם. לא רק שהוא מעלה את עצמו, כפי שאנו עדים בתקופתנו, לדרגה של שפה, אלא שהוא הופך את היוצרות – הוא אינו פרשנות למילה, הוא אינו הסמל – הוא החומר עצמו. הסמל, הוא האות, היא המילה, היא החומר. 

הוא מייצג תופעה – היפנית החזירה את  כבודה – עכשיו, יעסוק העולם בפיענוח השפה החדשה. ישנו ציור יפני (שמבוסס בראשיתו על הסמיילי האמריקאי) שמביע תופעה, שמביע אינספור רגשות.

אות יפנית אימוג׳ית שכל העולם יבלע לתוכה.

אנו עדים לתופעה קלינית שבה ההיסטריה מאבדת את ההגמוניה שלה כמדבקת. זו הפסיכוזה שמתמגנטת, על גבי ההיסטריה, כובשת כל מסמן, והופכת עצמה להתרחשות עצמה- השפה הפכה להיות אפליקטיבית. 

שיח חמישי נוסף – שיח האפליקציה: אין מה שנאמר מאחורי מה שמצויר. יש רק מה שמצויר.

ב״עצם האנליזה״ מתייחס מילר אל ה'צמצום לעבר הממשי' – השפה המפוסלת, תהליך רדוקטיבי למעין חומר שמסתתר מאחורי הסמלי של הדיבור. ממה ש״זה״ עשוי. החומר.

 

והנה,המועקה- הופכת לאייקון מצויר, לכפתור מצוקה. היכחדות המסומן. זריחת הסימנים. ההתענגות היא סימן. הסמל השיג את האדם. הסמל כבש את הסמלי. ניצח אותו. הביס והקריס אותו אל תוככי הממשי.

תם עידן השפה ככזו אשר השכינה בתוכה את השכינה, את הדיבר.

נבואת הסימולארקה של דרידה מתרחשת אל מול עינינו .

כל מבנה נפשנו מתכנס אל עבר ציור – שלושה עיגולים השלובים זה בזה.

אימוג׳י.