הודעת שגיאה

  • Warning: Invalid argument supplied for foreach() ב-mailchimp_lists_auth_newsletter_form() (שורה 492 מ-/home/pragmaco/domains/pragma.co.il/public_html/sites/all/modules/mailchimp/modules/mailchimp_lists/mailchimp_lists.module).
  • Warning: Invalid argument supplied for foreach() ב-mailchimp_lists_auth_newsletter_form() (שורה 492 מ-/home/pragmaco/domains/pragma.co.il/public_html/sites/all/modules/mailchimp/modules/mailchimp_lists/mailchimp_lists.module).

מחקר בריטי בדבר עלייה בשימוש בנוגדי דכאון בקרב ילדים ונוער

מאת: 
עמרי ביכובסקי

מחקר בריטי: עלייה ניכרת בשימוש בנוגדי דיכאון בקרב ילדים ובני נוער/ עמרי ביכובסקי

 

(מתוך ידיעה שפורסמה בעיתון הארץ ב 10.3.2016)[1]

המאמר פורסם ב: European Journal of Neuropsychopharmacology"". במאמר מביעים חוקרים דאגה מעלייה ניכרת בשימוש בתרופות נוגדות דיכאון בקרב ילדים ובני נוער. ד"ר שקאר ססקנה, הממונה על בריאות הנפש בארגון הבריאות העולמי, מודאג מכמה שאלות העולות מן המחקר: האם רופאים רושמים תרופות נוגדות דיכאון לילדים ובני נוער בלי סיבה מספקת? עד כמה מזיקות תרופות נוגדות דיכאון? ססקנה מציין כי עלייה זו נוגדת התוויות מקצועיות וחוקיות הכרוכות במתן תרופות אלה מתחת לגיל 18. אלה חדשות ישנות. כך, למשל מצא מחקר בריטי משנת 2000 את הממצאים אליהם הוא מתייחס בשורות הבאות:

בסך הכל היתה עלייה גדולה בכל תרופות המחקר...ממצאים אלו מפליאים לאור בסיס הידע המוגבל שעומד ביסוד השימוש בתרופות פסיכוטרופיות עם ילדים צעירים מאד[2]

באופן מעניין התגובות לממצאים אלו נשענות על כך שיש רשימות המתנה ארוכות לטיפולים פסיכולוגיים, ולכן נאלצים בתקופת הביניים להשתמש בתרופות לגבי הסובלים מדיכאון ברמה מתונה. כלומר, התשובה איננה ניתנת מצד אי היעילות של ה"ריפוי בדיבור", אלא מצד זמינותו.

"היום", אומר אריק לוראן, "אנו טבולים בתרופה. היא כל-נוכחת בשדה שלנו. היא מהפכת את הקליניקה שלנו. היא מגדירה אידיאלים של יעילות, משנה את צורתם של מוסדות הטיפול, משתלטת על המסורת ועל מסמני האדון"[3]. האידיאל של היעילות מופיע, בבעיה זו עם התרופות האנטי-דיכאוניות, ביחס לזמן ההמתנה ולא ליעילות הפרמקו-קינטית של ההתערבות. אולם מתוך התלונה הזאת, כנגד זמן ההמתנה, אפשר להפיק גם את ההפך – קרי, את העובדה שהתערבותו של האנליטיקאי עלולה להיתפס כ"תרופה". אכן, לא מעט הורים מביאים את ילדיהם לטיפול, כיום – מפקידים אותם בידי האנליטיקאי – כדי שזה יחולל אפקטים כמו פרמקולוגיים, כדי שיעלים את הבעיה. דבר זה דורש עבודה מסוימת על מנת שהנער יוכל להתייצב כסובייקט בקליניקה.

"בלתי אפשרי", אומר לוראן, "להפריד את התרופה מן הסובייקט שלה. הטהרנות הביוכימית היא אשליה"[4]. אני  נזכר במקרה של גבר שאמר על התרופה אותה לקח (שניתנה לו בצורה של כדורים): "אני שותה את התרופה". אביו היה שתיין. באופן בו צרך את התרופה הופיע קו של הזדהות עם אביו, שהביא לכך שהתרופה היתה בשבילו עודף נרקוטי.

זה בהקשר של הסובייקט שלוראן מאזכר את החובה שהטיל לאקאן על הרופאים: "לאקאן מזכיר לרופא את מקומו האתי, שהוא להתמקם החל מן התביעה, מימד אתי זה, המלווה בהכרח את התרופה, אינו ניתן לצמצום לנורמות של פרקטיקה טובה"[5]. בהקשר זה מתאר ירון גילת, ב"עת לאקאן" שהוקדש לפסיכואנליזה ורפואה, תופעה בה התביעה המופנית כיום לרופא איננה: "תגיד לי מה יש לי!" אלא: "תן לי נוזינן, תן לי תרופה, אני יודע מה אני צריך"[6] – תביעה המצמצמת את הרופא לסמכות מנפקת (או לא).

נער שהיה מאושפז במחלקת אישפוז יום באחד מבתי החולים הפסיכיאטריים, ערך מחקר קטן, במהלך שהייתו שם. הוא שאל את כל הנערים והנערות במחלקה מהו הטיפול התרופתי שהם מקבלים. הוא מצא שכולם קיבלו את אותה תרופה (רספרדל) ובאותו מינון בדיוק. זה הדאיג אותו מאד, מפני שמה שעמד על הפרק עבורו, מה שהיה הסימפטום שלו היה כרוך בשאלה: האם וכיצד הוא יכול להיות יחיד ומיוחד, מבלי להפוך למשוגע. והנה הוא מקבל בדיוק מה שכולם מקבלים (ועוד ב"בית משוגעים").

נער זה מזכיר לנו בדיוק את הדברים שצוטטו מפי אריק לוראן: שבלתי אפשרי להפריד את התרופה מהסובייקט שלה. שקאר ססקנה שואל ביחס לאותו מחקר המצוטט לעיל האם רופאים רושמים תרופות לילדים ונערים בלי סיבה מספקת? עלינו לשאול בהקשר לכך מה עשויה להיות סיבה מספקת?

אין המדובר בלשלול או לחייב את מתן התרופות. מדובר במשהו אחר: כיצד לקחת בחשבון את הסובייקט ביחס לכך? אולי כדאי לא למהר לסגור את השאלה מהי סיבה מספקת, מפני שכאשר לוקחים בחשבון את הסובייקט, הסיבה היא דווקא מה שחומק מיחסי "גורם-תוצאה".




[2] Magno Zito, J., Safer, D. J., dosReis, S., Gardner, J. F., Boles, M., & Lynch, F. (2000, February 23). "Trends in the Prescribing of Psychotropic Medications to Preschoolers". JAMA: The Journal of the American Medical Association , 283 (8), pp. 1025-1030.

[3] לוראן, א.,(יוני, 2009) "כיצד לבלוע את הגלולה", עת לאקאן (4), ג'יאפ, עמ' 98-109.

[4] שם.

[5] שם.

[6] גילת, י. (יוני, 2009) "לשאלת ההתענגות הפרמקופילית", עת לאקאן (4), ג'יאפ. עמ' 110-121.