הודעת שגיאה

  • Warning: Invalid argument supplied for foreach() ב-mailchimp_lists_auth_newsletter_form() (שורה 492 מ-/home/pragmaco/domains/pragma.co.il/public_html/sites/all/modules/mailchimp/modules/mailchimp_lists/mailchimp_lists.module).
  • Warning: Invalid argument supplied for foreach() ב-mailchimp_lists_auth_newsletter_form() (שורה 492 מ-/home/pragmaco/domains/pragma.co.il/public_html/sites/all/modules/mailchimp/modules/mailchimp_lists/mailchimp_lists.module).

הרהורים - 6

לקראת כנס NLS - הרהורים 6

 

 

לאקאן, ליטוראטר*

מארי-הלן ראש

"ליטוראטר [Lituraterre]", כמו כל  טקסט נפלא, יכול היה להיאמר,  להיקרא בקול רם.

כך הייתה מתקדשת עליונות העל-פה – "מה שהוא קודם זמרה, מיתוס מוגד, תהלוכה דרמטית"[1] –על פני הכתוב. היינו כך מתענגים על הבלתי קריא, בלי לנסות להבהירו. היה זה לנהוג כבת יענה ולשכוח שכתב זה של ז'אק לאקאן הוא מכתב פתוח אל האנליטיקאים. מדובר למעשה בתנאי של הפרקסיס הלאקאניאני: להניח  ידע להתענגות של היצור המדבר. עם זאת, ידע זה הוא מחורר וחור זה הוא המסמן [marque] את ההתנסות של המסירה; החל מחור זה אנו יכולים לקחת  על עצמנו לקרא את "ליטוראטר" ככתבו, דבר שיהיה, אולי, הגשמת המשאלה שלאקאן מנסח בו "להיקרא סוף סוף כראוי"[2].

 

המצאתה של כתיבה

 

ליטוראטר: ההמצאה המסמנת היא כפל לשון, היא עושה ממשחק מילים גס חידוד לשון. יש להיזהר מלהעניק פתרון למשחק מילים גס, על כל אחד למצא אותו בעצמו. לשם כך דרושים שלושה: זה המייצר אותו, זה המעביר אותו הלאה, וזה ששומע; כזהו המבנה של חידוד הלשון המעורר צחוק. במקור התהליך, פרנסואה רבלה [François Rabelais] שלא היה כמוהו  להפעלת אמנות משחק המילים הגס. הוא היה מפורסם בצחוקו, לאקאן באירוניה שלו. האירוניה פועלת כמו סיסמא [ מילת מעבר- mot de passe] שאינה חדלה מלהזכיר לנו את חוסר העקביות של ה אחר.

Lituraterre היא כזו, הפיכה של  littérature [סיפרות] באמצעות החלפה פשוטה של הברות. מה שנשמע – האפקט של הכתיבה – נוצר מן השפה, באשר אין המסמן מובן [sens] אלא צליל [son]. כפל המשמעות חושף את המילריות [motérialité**][3] של הלשון ומוסיף עליה את השתיקה. מה שנכתב מוצא עצמו מוצב ארצה [à terre] , והאות – litura, מחיקה – מתגלה כבעלת שימוש שונה מזה של המסמן. מה שנקרא, נקרא ככתבו [ littéralement]. לאקאן שואב את הלגיטימיות של משחק המילים שלו מן המילון של האטימולוגיות הלטיניות – "לכו לבדוק" – הוא מוצא lino, litura, liturarius; אך כשהוא לוקח כנקודת מוצא את כפל הלשון – זה בו "גולש ג'ויס מ a letter אל a litter, מאות/מכתב, [...] אל זבל"[4]  -, זה בעיקר אל הגוף של ההווייה המדברת שהוא פונה. אכן, לאקאן ממקם את הסינגולאריות של היצור המדבר מן הצד של כשל הלשון של הקשר הבורומאי. כאן המקום בו חושפת האות את טבעה האמיתי.

ספרות המאה ה- XX יוצאת לדרך עם ג'ויס, שיצירתו פועלת כמו אנמורפוזה. האובייקט של הספרות – האות – מופיע בה מעורטל, מעוות. הספרות נולדת ונעה מן החשוך, הבלתי קריא; אסטרטגיות הסיפר הנושנות מותקפות, תבנית הרומן מנופצת. יוליסס, Finnegan's wake, אליבא ד'וירגיניה וולף או חורחה לואיס בורחס הם  "כישלון מהולל". עבור לאקאן, זהו טיפול שלא היה כמוהו במרחב ובזמן, הפיכתה של הגאווה [orgueil] ל art-gueil[5].

לאקאן מזמן את ג'ויס כעד לחדש בפסיכואנליזה הלקאניאנית – המצאתה של כתיבה אוטונומית. הוא ממליץ על השימוש בה ומעניק לה אובייקט טופולוגי החל מ 1972. "הקשר בו", כפי שהוא קורא לו.

"הקשר בו" מכוון להקיף את הממשי ולהציגו חומרית כמו בהישג יד, בלשון הפרטית ולא בקפליה של ההדחקה, ללא הצרנה סמלית מקדימה. תפעול של כפל הלשון אחראי לזה, בו היה ג'ויס מורה-אמן. "בעשותו שארית [litière] מן האות [lettre]", הוא הלך אל "המיטב שניתן לצפות מן  הפסיכואנליזה בסיומה"[6] כותב לאקאן. עבור ג'ויס היה ללא ספק מדובר בחותם שהטביעה בו הקריאה בתומס הקדוש מאקווינס. לאקאן הזכיר שבסוף ימיו התייחס מחבר  La somme théologique אל יצירתו הגדולה כאל sicut palea, כאל זבל. כאן בדיוק מצפים לאנליטיקאי. מה שמצופה הוא האקט שלו והשלכתו של האקט שלו במונחים של נישול. ב ,ליטוראטר" פעולה סופית זו היא נקודת פתיחה. עיקום/סיבוב זה מציינת כי סוף המשחק הוא התחלה חדשה.

סוף המשחק הוא שמו של מחזה של סמואל בקט. גם הוא מפגין יצירה דרשנית, מצד עמדת המחבר "העושה  מהווייתו שארית"[7]. יש ללא ספק להבליט,  לצורך פעולה זו, את ההתנסות  ההתענגותית, התפעול כבמשחק שג'ויס מבטיח לעצמו בפרקטיקה של כפל הלשון הטרנס-שפתי, באמצעות אותו הליך בלתי ניתן לחיקוי בו "המסמן מעשיר את המסומן"[8] עד כדי השגה של יצירה אולטימטיבית ללא כל כפל לשון ראוי לשמו.

כפל הלשון מקנה את נקודת הפתיחה לקליניקה ולפרקטיקה ששונו על ידי השימוש הספציפי שנעשה באות ובתפעולה. הממשי מתווסף אליה בלשון כאפקט של כתיבה.

 

פוליטיקה של הסינטום מוסקת מכך

 

"ליטוראטר" יוצא לאור באוקטובר 1971 בכתב  העת Littérature[9] [ספרות]. הטקסט מופיע תחילה בצורת שיעור של הסמינר, ככותרתו של פרק VII בספר XVIII, על שיח שלא יהא מן הנדמה [D'un discours qui ne serait pas du semblant].פרויקט שאפתני עבור הפסיכואנליזה מתגלה בו: הייתכן לייסד מן הליטורלי* שיח כלשהו שיתאפיין בכך [...] שלא יבוטא מן הנדמה?"[10] לאקאן פונה בעיקר אל האנליטיקאים: "די יהיה, הוא אומר אם מן הכתיבה נפיק משהו שונה מאשר כדוכן או כבית-דין, על מנת שתפעלנה שם מילים אחרות מהן נוכל אנו עצמנו  להיתרם"[11]. הוא מגייס את הפסיכואנליזה אל עבר הממשי שלה  בעל השייכות לפוליטיקה. "הפוליטיקה של הסימפטום" – שיש לקרא סינטום על פי אופן הכתיבה החדש שלו.

בהקשר של אופנת שדרוג הכתוב של שנות השבעים, לאקאן משדרג את הנתיב הלוגי של הכתוב על רקע של ויכוח, לא- לקריאה כפשוטו, "שיש לייסד בליטוראלי"[12] עד כדי בניה, עד כדי ביטוי של שיח של הפסיכואנליזה שיישען על הממשי שלו. האקט של האנליטיקאי נדרש בגרסה של האות שלאקאן מבסס כממשי נחפז של מסמן, ובניתוק מן הנדמים – קטגוריה שהוא משיק בסמינר זה, ספר XVIII. לאפקטים של הכתיבה יש מבנה של רגעים של  התערערות הנדמים; הממד האפיסטמי מונח על דרדורו של הידע. האות עושה חור במובן המיני – זהו המסר שצר אדגר פו על האות[13], מדגיש לאקאן; זה הדבר עליו על האנליטיקאי להעיד כדי שהחטאה זו תירשם כהתנסות ייחודית לממשי של הפסיכואנליזה.

לאקאן ממקם את הפונקציה של האות, של הלא-לקריאה, על פי קו פילוג  בין קריאה וכתיבה, בין סמלי לממשי, בין ידע והתענגות. הוא נותן דמות לפילוג זה, הליטוראלי אותו קל יותר לדמות – מתוקף עובדת עקבותיו של ה troumatisme **  - הסדקים, תופעות השוליים במבנה האירועים המטלטלים את היצור המדבר. "האין האות הליטוראלי עצמו?" לאקאן מבהיר: "סף החור בידע"[14]. האות אכן משרטטת את הקו, הליטוראל, של מה שיודגש בהוראתו האחרונה ביותר של לאקאן: הנתק [disjonction] בין הידע – מובן מיני של הלא מודע -, וההתענגות – שמקורה בחייו של גוף המתענג מעצמו. ז'אק-אלאן מילר עושה על כך קריאה שלא פורסמה ב 2008-2009 בקורס שלו "האוריינטציה הלאקניאנית"[15]. הנתק ההולך ומעמיק בין מובן והתענגות מעמיד בסימן שאלה את האקט של האנליטיקאי. כיצד, באמצעות מובן – שלאקאן מצמצם לחור -, לגעת בהתענגות, בדחף? כיצד יכולים הטרוגניים לדור יחד? זה קורא ל- 'דעת-עשות' של האנליטיקאי עם כפל הלשון של לשון הסינטום. בסיום "ליטוראטר" לאקאן פותח תשובות.

בין שבר [rupture] למחיקה [rature]

לעת עתה, הדגש – העיקר- מושם על ייצור האות כתוצאה של הלשון – של השוכן בה מי שמדבר – ועם זאת, מובחנת במידה קיצונית, עקבה טהורה. הטמפורליות היא זו של האירוע, של הקונטינגנטיות, של הבלתי צפוי, של הרגע לראות. המרחב הוא טופולוגיה של הריק, של העדר עקבות של חיים אנושיים, ללא צל וללא השתקפות; הפעולה זליגה, זר, מתרחשת "מבין העננים"[16]. הדבר מחייב ציוני דרך חדשים.

לאקאן מספר סיפור בראשית של האות: בראשית, אין מטפורה ומטונימיה, אלא מטפורה של התענגות הוא מציב את המסמן בערפילים, מקום הנדמה במלא מובן המילה – רעם ומטאורים. ומתוך שבר הענן, יורד כגשם המסומן; אזי מחורצת הקרקע. הכתיבה היא חריצה זו עצמה שמותיר בקרקע גשם המסומן המבקע ריק שיכול להכיל אל תוכו את ההתענגות. מה שמתווסף בלשון כאפקט של כתיבה אל ה 'כצורה' [enforme] של הגביעון – ריק ואובייקט.

סיפור בראשית זה הוכן במשך שנים על ידי לימוד הסינית שלו, מסעותיו לסין ויפן, על ידי לימוד הקליגרפיה ושיחותיו עם פרנסואה צ'נג – המעיד עליהן כאן[17]. תנאים אלו הכרחיים לתיאוריה שלו על האות, אבל התנאי "הקובע" הוא "התנאי הליטוראלי"[18], כותב לאקאן.

לאקאן מדבר על הכתיבה כמו על תרגיל בסגפנות. זוהי דיסציפלינה של האקט האנליטי. לייצר מחיקה של כל עקבה שהיא מקודם[19]  מחייב ללא הפסק קו פילוג פנימי וסובייקטיבי זה, נשיפה של ה "ריק-תווך"[20] – קבוע, סף בין שבר למחיקה. קו זה נתמך בשני ממדים של הריק: בחסר שיוצר שברם של הנדמים בממד הסמלי, ובריק שיוצרת המחיקה בצד של האובייקט. התוצאות אינן זהות עבור הפסיכואנליזה: השבר משלח את ההתענגות, המחיקה מוסיפה אותה כיתר. לאקאן שם את הדגש על ממד האקט, על השובל של הצייר הקליגרף, על הדעת-עשות שלו באשר למה שנמוג "ברהיטות" ו "מה שהוא מוסיף": תו המכחול היחיד –"הסינגולארי של היד [ש] דורסת את האוניברסאלי"[21] .

לייצר מחיקה זו, משמע לשחזר – החזרה היא מן ההתענגות – את החיתוך הריק, את הקו המאוזן של האין-יחס, את הנתקים העוקבים  המטביעים [marquent] את ההתנסות של הפסיכואנליזה ואת מסירתה. עבור הצייר הקליגרף, תו המחיקה מדמה את "האחד היחיד כאות [caractère]"[22]. עבור האנליטיקאי, הוא ההטבעה הייחודית להוויה המדברת.

כזו הייתה, בשנות השבעים של המאה שעברה בהן סערה שאלת הכתיבה, זווית ההתקפה שבחר לאקאן על מנת להיכנס לדיון; כזה, החלק שנטל תחת כאחריות באי הבנה זו שנותרת כיום בעלת אקטואליות בוערת.

 

* מתוך La Cause freudienne 79, לאקאן בראי המכשפות, עמ' 244 

[1] לאקאן ז'., "Lituraterre", כתבים אחרים, Paris, Seuil, 2001, עמ' 12

[2] Ibid, עמ' 13

** על משקל matérialité- חומריות

[3] לאקאן ז'., הרצאה בז'נבה על הסימפטום, Le bloc-notes de la psychanalyse , 5, 1985, עמ' 12: " זה, אם תרשו לעשות שימוש במונח  זה בפעם הראשונה, ב- motérialité הזה ששוכנת אחיזתו של הלא מודע"

[4] לאקאן ז'. Lituraterre", op.cit.,  עמ' 11

[5] לאקאן ז'., "ג'ויס הסימפטום", כתבים אחרים, op.cit., עמ' 566. וגם מילר ז'-א-., "L'or à gueule de la lituraterre"

[6] לאקאן ז'., "Lituraterre, עמ' 11

[7] לאקאן ז'., "Lituraterre"

[8] לאקאן ז'., הסמינר, ספר XX, עוד, 1975, עמ' 37

[9] Littérature ", octobre 1971, p. 3-10"

* ליטורל -  חופי, גבול בין שני ישים שונים בחומריותם

[10] לאקאן ז'., הסמינר, ספר XVIII, D'un discours qui ne serait pas du semblant, 2006, עמ' 124

[11] Ibid, עמ' 123

[12] Ibid,עמ'  117

[13] Ibid עמ' 115-116 

** trou- חור, במקום תחילת המילה טראומטיזם

[14] Ibid עמ' 117

[15] מילר ז'.-א., "האוריינטציה הלאקניאנית. עניינים של דקות בפסיכואנליזה", גם "הכלכלה של ההתענגות", La Cause freudienne 77, 2011, עמ' 135-174

[16] לאקאן ז'., "Lituraterre" עמ' 16

[17] הטקסט של פרנסואה צ'נג המופיע בגיליון זה

[18] לאקאן ז'., "Lituraterre", עמ' 15

[19] Ibid, עמ' 16

[20] לוראן אריק, "המכתב הגנוב והמעוף על האות [La lettre volée et le vol sur la lettre], La Cause freudienne 43, 1999, עמ' 30-33. במאמרו רושם לוראן בעמ' 28 את שובל הליטוראל: a)S2.

[21] לאקאן ז'., "Lituraterre", עמ' 16

[22] Ibid.