הקרטל בעולם

מאת: 
ז'אק אלן מילר, תרגום: סולי פלומנבאום
 
 
בחרתי בכותרת הנ"ל כי ברצוני להביע ולהבהיר מחשבה שמטרידה אותי מזה זמן רב. משהו בקשר
לקרטל בעולם מדאיג אותי. זו נקודת ההתחלה שלי. הנושא לקח אותי הרבה יותר רחוק ממה ששיערתי.
חוסר התלהבות
ב-1991 המצאתי, יחד עם אריק לוראן את  הקטלוג של הקרטלים. בהווה קיימות חמש אסכולות בשדה הפרוידיאני. יש חמישה קטלוגים עם אותו כיסוי ואשר כוללים אותן הכותרות. זה בסדר גמור. אבל -
האם אין שם יותר מדי פורמליזם? אני חש - ונראה לי שהדבר מורגש בעולם ואני עלול לטעות, וכמובן יסתרו אותי מפה או משם  -  חוסר התלהבות מסוימת לגבי הקרטל. אינני שומע אף פעם עמיתים במקצוע שמתבטאים אודות הקרטלים שלהם. אינני רואה התייחסויות לעבודות בקרטל. אני לא מוצא התעוררות כשאנשי מקצוע אחרים מתייחסים לקרטל.
אכן, המסורת איננה הקרטל אלא ההוראה. בארגנטינה, משום ששם האוניברסיטה הייתה מנוטרלת  הרבה שנים ונשארה ארכאית במתודה שלה, ההוראה התרכזה מסביב למורים שלימדו מחוץ  לאוניברסיטה. למורים האלה לא הייתה דיפלומה אלא כריזמה. אותו מצב הועתק בספרד ובברזיל.
הפלוס-אחד של הקרטל, שהוא המנהיג הפונקציונאלי של הקבוצה המינימלית, לא נמצא שמה כדי לספק תביעה של כריזמה. הפלוס-אחד הינו מנהיג, אך מנהיג צנוע, דל. האגלמה שמחזיקה אותו היא לא צפופה. הוא מושקע בדלות, הוא נהנה מכריזמה בדרגה 4, בשעה שבמדינות הלטיניות כך נראה, לכאורה, דרושה כריזמה בדרגה יותר גבוהה, הסמכות המסיבית של הפלוס-אחד דורשת גם תכונה של נועם. כחלק מהמבנה יש צורך בתיווך מילולי כדי להיכנס לשלב הכתיבה, אבל גם אם החלק הכתוב מופיע פחות בלימוד, התיווך הזה נעשה למטרה בפני עצמה, נעשה למדריך דמיוני. בקיצור, אני חש פעמים רבות, שבשעה שקרטלים מוזכרים במקומות שונים, כאילו שמדובר בפסדה, שמעמידים פנים, שזה בכוח, שזה לא אמיתי.
לא יתקבל יפה מה שאני אומר עכשיו. לא כאן ולא שם. אבל אני אומר זאת כפרובוקציה על מנת שיענו לי. בזמן שאני מהרהר, מגשש באי הנעימות שאני חש בקשר לקרטל בעולם, הובלתי בחזרה למקורות הקרטל, לחזור לשאלה מהו עשינו כאן מהקרטל.
מקורות הקרטל
הקרטל, להבדיל מהפס, נולד בזמן שנוסדו האסכולות.
היו לנו ימי עבודה על האסכולה ועל ניסיון הפס במשך פירוק האסכולה הפרוידיאנית בפריז ועוד שב-
ECF. עבדנו על הקונספט של האסכולה והחוויה של הפס. מעולם לא היו ימי עבודה על האסכולה ועל
הקרטל. למרות זאת, ומשום שהקרטל נוסד באותו זמן שנוסדו האסכולות, אפשר להניח שהוא מתאים לקונספט  של האסכולה ויש מקום לשאול את עצמנו היכן וכיצד.
 
שני סימונים מוקדמים:
הראשון מתייחס למצב של הקבוצה הקטנה. שעה שלאקאן יסד את האסכולה הראשונה שלו, באותה תקופה הרעיון של עבודה בקבוצות קטנות, של הוראה החל מקבוצה קטנה היה מקובל מאד בסורבון בזכות תלמידי הפקולטה לספרות, במיוחד לסינדיקט שלה, "סינדיקט של מסיתים", לא  של יוזמים  (ה-L.E.G.F ) הסתדרות כללית של סטודנטים לספרות (שקידמו הצורך למה שקראו .U.T.G ), קבוצות עבודה אשר הזמינו את הסטודנטים לעבוד ביחד על בסיס של שיוויון זכויות, בלי ה"פרופים" (הפרופסורים) או עם רק מעטים מביניהם, כדי להוכיח את התנגדותם לשעורי ההוראה שנחשבו לראקציונריים. היתה בהצעה זו מן סימנים מבשרי מחלה כמו של אלה שהתרחשו במאי 68. הרעיון להקמת קבוצות לימוד קטנות במקום שעורי ההוראה הקולקטיביים או לצדם, כבר היה קיים והיה חלק של התנועה האנטי-אוטוריטרית.
ה-בעד הקרטל משמעותו היא שהוא אנטי-אוטוריטרי. ראינו זאת ב-1980-1979, לאחר הוויכוח ב-.F.P.E שהתחיל עם חידוש בעניין בקרטל.
הסימון השני הוא שהקרטל מהווה תזה לתאוריית הקבוצות: כל קבוצה זקוקה למנהיג, לכל קבוצה יש  מנהיג. התזה יכולה להירשם כנוסחה של מין הזכר, באותה מידה שהפס נענה לנוסחה של מין הנקבה. לגבי הקרטל, לאקאן חשב שאין טעם להכחיש את העובדה שיש מנהיג, אך אפשר להקטין את חשיבותו במקום לנפחו, להקטין את תפקידו למינימום, לעשות אותו לתפקיד שניתן להחלפה כמה שיותר.
 
העבודה של האסכולה
כאן אני חוזר על משפטו של לאקאן ב-"כתב היסוד" : "לביצוע העבודה נאמץ את העיקרון של עיבוד שנתמך  ע"י קבוצה קטנה". הערה: הקרטל, שהינו הקבוצה הקטנה עליה אנו מדברים, הוא האמצעי כדי לבצע עבודה. הוא לא המטרה. אכן, הוא לא בדיוק אמצעי. לאקאן מציין שזהו האמצעי, לא כדי לבצע את העבודה, אלא כדי לבצע אותה  ב-ה' הידיעה. המשפט הזה, אם נחשוב עליו, מתכוון להגיד שהעבודה באסכולה מתבצעת באמצעות הקרטל. אפשר היה לעשות זאת דרך סמינרים, קורסים, הרצאות, ימי לימוד. בצדק לאקאן לא אמר "לביצוע העבודה נאמץ העיקרון של עיבוד שנתמך ע"י סמינרים, קורסים, הרצאות, ימי לימוד". הוא אמר: "נאמץ את העיקרון של עיבוד שנתמך ע"י קבוצה קטנה". העבודה. איזו עבודה? ב"כתב היסוד" של לאקאן המילה "עבודה" חוזרת על עצמה כמה וכמה פעמים. היא מופיעה בפיסקאות השנייה והשלישית, ברביעית הוא מדבר על מלאכה, ובפיסקה החמישית מדבר על ביצוע העבודה, וכדומה. לבסוף הוא מתייחס לעובדים החלטיים. "כתב היסוד" נכתב בחסות העבודה. אבל, לְמה קורא לאקאן עבודת האסכולה? זאת "עבודה שבשדה שנפתח ע"י פרויד תשחזר את הלהב החד של האמת שלו, תחזיר את ההתאמנות המקורית שתפקידה בעולמנו נקבע על ידו, תאפשר ביקורת מתמדת שתזהיר מפני הטיות ופשרות..." , וכו'. במילים אחרות, הדרישה המוסרית, האפיסטמולוגית, ALETICA, PRAXEOLOGICA, שהשמיע לאקאן חייבת להתקיים באמצעות עבודה, שהינה העבודה של האסכולה, והעבודה הזאת עוברת דרך הקרטל, ולא דרך סמינר, הרצאה או קורס.
קרטל ופס
לפי לאקאן, הקרטל מתאים לעבודה באסכולה וזאת, מבחינת הדרישה האינטימית ביותר וגם כדרישה הגבוהה ביותר? אנו יכולים לענות על השאלה.
לשם כך עלינו לשאול תחילה את עצמנו מהו הדבר הזה שנגע באמת של הפסיכואנליזה וגרם להטיה בפרקטיקה?. ידועה לנו התשובה של לאקאן, לפחות ברובד המוסדי: התשובה מנומקת ב-"מצב הפסיכואנליזה ב-1956". הרע בהיסטוריה הוא האושר הנצחי, הדידקט. ובכן, הקרטל לפי ההגדרה של לאקאן ב"כתב היסוד" הינו מכונה צבאית נגד הדידקט וכנופייתו – מילים שלאקאן כבר השתמש בהן בהזדמנות אחרת.
שם הוא מראה בברור את הקרבה בין הקרטל לבין הפס. הפס, כמו הקרטל, מנקודת ראות מוסדית, הוא מכשיר אנטי- דידקטים (מורים מדופלמים). האסכולה, בדומה לקרטל ולפס שלה, מהווה מכשיר שנועד לעקור את הפסיכואנליזה מהדידקטים. לכאורה יש תמיד נטייה לשינויים, היות ולאקאן הוביל לחיסול האסכולה מאותן סיבות שהובילו אותו לייסודה.  לפס יש תוצאה מוסדית מוצהרת והיא למנוע מהמורים למנות .E.A. הכוונה של הקרטל, בהתאם להשקפותיו של לאקאן, הייתה שחברי הבסיס, שרצו להצטרף לארגון, יוכלו גם לברוח ממנגנון הדידקטים.
לאקאן מוסיף ב"כתב היסוד" שלו: "אין הכוונה לומר, בשום פנים ואופן, שקיימת היררכיה מלמעלה
למטה". יש להכיר כאן בהכחשה. יש למקם לפחות את המורה עם ראש למטה ורגליים למעלה. לא
מדובר בהיררכיה הפוכה אלא אולי בארגון מעגלי, שמסומן מזווית של שווין כלשהו. בשיטת הקרטלים אף אחד לא עולה בערכו של השני. לאידיאולוגיה של הקרטל יש צד שיוויוני. ובעצם ללאקאן תמיד התלוו בכל יוזמותיו שפע )FRONDA**) של מפורסמים,  החל מיסוד האסכולות, דרך ההצעה של הפס ועד לפרוק האסכולה הראשונה.
תוכנית לאקאן
אם אנחנו תופשים שהכוונה של לאקאן היא שהעבודה של האסכולה תתקיים באמצעות הקרטל ולא דרך סמינרים, הרצאות וכדומה, אפשר להבין את התפקיד של כל אחד מהמחלקות באסכולה. לאקאן לקח בחשבון שלוש מחלקות שמשמעותן עוד כמה התכנסויות של קרטלים.
תכנית זו של לאקאן לא התממשה מעולם. לפי התכנית הזו עבודת האסכולה נעשית
בקרטלים. אם קיימים קורסים, סמינרים או הרצאות הן מתבצעים מחוץ לאסכולה. "כתב היסוד" מצהיר כי הסגולה של האסכולה, בהתייחסותה לאמת, היא העבודה שנעשית באמצעות הקרטלים.
הנושא היה יכול להיות אקטואלי. מספיק להחליט על כך. אם כן, יש להניח מהן הסיבות שבגללן תוכניתו של לאקאן לא יצאה מעולם לפועל. האם זה משום שהיא לא היתה ברת ביצוע? או מפני שלא ניתן למנוע גידול הכריזמה וביקוש אחר כריזמה? האם יש לבצע את התוכנית? או שמא זה יראה כמו פונדמנטליזם של הקרטל? האם יש לשנות את הגדרתו של הקרטל, או את תרגולו, על מנת להוציאו לפועל? או – האם בסופו של דבר, היה צורך להשלים ה"הצעה" של הפס כדי לחדש אותו.
אומרים שקיים חוסר וודאות באשר לקרטלים. אם כך, יש לבחור בין: להמשיך עם הדחיפה שהבאנו
איתנו או להתאמץ ולחשוב שנית על האפשרות.
 
להלן תמצית התשובות שנתן ז'אק אלן מילר לקהל:
העניין שמעלה תכנית לאקאן הוא כדלקמן: האם אנו רוצים, כן או לאו, שהאסכולה תישאר לחוד? הרעיון המקורי הוא של אסכולה נפרדת, ודווקא בגלל זה אפשר היה לענות לשאילה שמציגה החברה, ואפילו הממשל: הערכה של הפסיכואנליטי. איך אנו רוצים להישאר לחוד? או לא רוצים להישאר לחוד? איך לתת לאסכולה עוצמה מקסימלית? האם יש לתת חשיבות למה שמצליח במקומות אחרים?
או, אדרבא, אם לוקחים את הקונספט לשיא הספציפיות שלנו, כפי שלאקאן מצייר אותה כאן?
מקבלים ומעבדים את קונספט הזה? האם האסכולה תהפוך האסכולה של .F.C.A? כלל
אסכולות ה-.F.C.A ? או שתישאר כמו "הפלוס-אחד" ? משמעות האמור לעיל היא להמציא
מחדש את ההבדל. הפס כבר מעניק לאסכולה מקום בנפרד. האם הקרטל עשוי גם הוא
לגרום לאותה תוצאה? או אולי הוא לגמרי נדוש?
 
הטקסט נכתב בצרפתית ע"י Katherine Bonningue . גירסה לא מתוקנת ע"י המחבר.
Beatriz Udenio :הגהה .Graciela  EsperanzaA :לספרדית תרגום
מקור: התאחדות הפסיכואנליטית העולמית
4.01.0..8 בתאריך .F.C.E.-ב קרטלים על עיון ביום Jacques Alain Miller של השתתפותו *
** למילה Fronde בצרפתית יש מספר משמעויות. ניקח זאת שמתייחסת לשם שקיבלו מלחמות האזרחים בצרפת בין השנים 1648-1653. התחילו כמריבות מפלגתיות והפכו למלחמת בין האישים המרכזיים.
 
 
 
תרגום : סולי פלומנבאום, עריכה: נעמה צפרוני