הודעת שגיאה

  • Warning: Invalid argument supplied for foreach() ב-mailchimp_lists_auth_newsletter_form() (שורה 492 מ-/home/pragmaco/domains/pragma.co.il/public_html/sites/all/modules/mailchimp/modules/mailchimp_lists/mailchimp_lists.module).
  • Warning: Invalid argument supplied for foreach() ב-mailchimp_lists_auth_newsletter_form() (שורה 492 מ-/home/pragmaco/domains/pragma.co.il/public_html/sites/all/modules/mailchimp/modules/mailchimp_lists/mailchimp_lists.module).

פנל סיום - ההיסטרית והפילוסופיה

מאת: 
חגית אלדמע

דברים מתוך פנל סיום לכבוד סיום שנה"ל בנושא ההיסטרית בת זמננו

אני רוצה להתייחס לאמירה של לאקאן ולמעשה לשאלה שלו ביחס למקומה של ההיסטרית בזיקתה לדיסקורס הפילוסופי. ההיסטרית נתקלת בדיסקורס הפילוסופי באופן שיכול להכשיל את הפעלת המכניזם שלה. המכניזם שבאמצעותו היא גורמת לאדון להשתוקק לידע, המכניזם שחושף אותה כסיבת השתוקקותו לידע. זה אל מול ההיתקלות בדיסקורס הפילוסופי שלכאורה נשללת ממנה ההיסטריה שלה. משום שזהו הדיסקורס הפילוסופי, אומר לאקאן, שבאמצעות זה ששדד מהעבד את הידע, הפך את האדון למי שמשתוקק לידע. כלומר, זהו הדיסקורס הפילוסופי שמנכס לעצמו את מה שלא אמור להיות שייך לו אך שייך לה. ולאקאן שואל: "מה יכולה להיות ההיסטריה בהקשר זה? ישנו כאן מרחב [או תחום] שחייב שלא להתקלקל." (סמינר 17:34) 

ואני חושבת אתכם כאן, על מה זה הדבר שחייב שלא להתקלקל?

מה זה עבור ההיסטרית להיתקל בפילוסופיה שמשנה את המהות של מה שהוא אדון - (כלומר, של זה שלא יודע למה הוא משתוקק משום שהעבד תמיד-כבר מספק לו ולמעשה ממציא לו את תשוקתו) – מה זה עבורה להיתקל במוטציה החדשה הזו של האדון, שטורפת את כללי המשחק ובכך שומטת ממנה את הפונקציה שלה כזו שאמורה לגרום לו להשתוקק לידע? שכן, הדיסקורס הפילוסופי כדיסקורס של אדון "מספק לעצמו" את ההשתוקקות לידע.  ועוד מוסיף להיותו "משתוקק לידע" את "השגת הידע". במילים אחרות, את "האין יחס" בין התשוקה לידע והידע הוא ממיר ביחס.  

הפילוסופיה מפריעה להיסטרית להיות זו שנופלת מן הידע מתוך תשוקתה אליו. זו היא שבאמת משתוקקת לידע, ובדיוק בשל כך שלא על מנת לדעת. ופתאום בא לו אדון שמוגן ומעוגן בתוך הדיסקורס הפילוסופי ומראה לה "שאפשר גם אחרת". זאת, תוך כדי שהוא מתחפש אליה, מה שמבחינתה אינה יכולה להיות אלא זוועה גדולה, בגידה גדולה. הבגידה. לאקאן משתמש במסמן הזה, "בגידה", ביחס לשוד הפילוסופי את הידע-עשות של העבד ואת ההמרה של הידע הזה בידע שניתן לכאורה כולו להיאמר, קרי, המרת הידע-עשות בידע כל (שם, 22).

זאת אומרת, שהשאלה שיכולה להישאל כאן היא באיזה אופן השיח של ההיסטרית יכול להתמקם אל נוכח הבגידה הזו? שהרי אם יש מי שיכולה לדעת עליה, זו ההיסטרית. אז מה נעשה עם הידע המשוער של ההיסטרית את הבגידה כבגידה הזו? איך לא נקלקל, מתוך עצם הניסיון לנסח מה יכולה להיות ההיסטרית ביחס לפילוסופיה? שאם ננסח, מטבע הדבר, נסתכן בכך שנהפוך אותה לאדון שמתחפש להיסטרית שמשתוקקת לידע. ואז גם היא "תדע", כמוהו. ומה יהיה על ההתעלפות באמצעותה היא בו בזמן מתחזקת את הסצנה ומסתלקת ממנה? מה יהיה על הבחילות וההקאות? מה יהיה על הדחיה ועל המשיכה, מה יהיה על הריקוד שלה עם האחר? מה יהיה על העבודה של האדון שאמורה להתקיים רק בזכותה? איך היא תתמקם ביחס לבטלנותו הזחוחה, תוצר הבגידה, שמציגה את עצמה, באופן נבזי יש לומר, בתחפושתה שלה (כמראית עין של השתוקקות לידע)?

מה יכולה להיות ההתקלות של ההיסטרית בפילוסופיה? אפשר, ואני מקווה לא לקלקל, ושבאמת זו לא תהיה אדנות מחופשת להיסטריה, תחפושת כושלת, של לכאורה יחס עם האחר שאינו אלא צורה של אוטוארוטיות. אפשר שלאקאן עונה על כך בסמינר העוקב, בסמינר ה-18.

אפשר שמתוך כך שהתיאטרון שלה משתנה ושבתוך השינוי נחשפת הלוגיקה שלה, (זו טענה של לאקאן בסמינר הזה, שההיסטרית היא לוגיקנית ((9.6.71:15), שהיא מתמקמת שוב עם האופן שלה לחזור לראשית שלה בכל פעם מחדש. נאמר כך, לראשית כשאלה. זהו האופן שלה לתחזק את התשוקה לידע כבלתי מסופקת, ושבאמצעות תיחזוק התשוקה כבלתי מסופקת, וזו הלוגיקה שלה, עם תיאטרון או בלעדיו, שהיא מתעקשת לא לעבור לדף הבא, אלא לכתוב עליו משני צדדיו. כדי שהתנועה הלאה תתעכב עד כמה שניתן, כלומר כדי שהיא תוכל בו זמנית לתחזק את הסצנה של האחר שלה (הפילוסופיה) וזהו התיאטרון שלה ובה בעת להמשיך לכרסם בה, וזו הלוגיקה שלה.

ולומר, שצריך תמיד להזכיר ולהיזכר, בין אם מדובר בהיסטרית של אז ובין אם בהיסטרית של היום, שהאהבה לידע קודמת לידע.

ומתוך זה, אני רוצה למעשה גם להתחיל וגם לסיים, גם לתחזק וגם לכרסם, עם אמירה של סוקרטס (היסטרית שיש לה תיאטרון המגובה בלוגיקה). אמירה במסגרתה הוא מעיד על עצמו דווקא לא מתוך מה שאין לו אלא מתוך מה שיש לו, למרות שהוא לא יודע איך, אבל יש לו את זה, הוא אומר כך: "[...] בשאר דברים אני קל-ערך וחסר תועלת. אולם זה ניתן לי מידו של אל, אינני יודע כיצד: שמיד מוצא אני להכיר את שאוהב ואת שאהוב." (ליסיס 177)