פנל סיום - הגוף של ההיסטרית
דברים מתוך פנל לכבוד סיום שנה"ל בנושא ההגוף של ההיסטרית בת זמננו
“If the woman begins to develop in the course of the transferential she is apparently stating the same thing, but it is quite different when it is posed by the subject herself, namely by the woman, rather than by the man who confronts her, and also for her on this occasion, what she shows, is that by wishing to present herself as having what she herself knows perfectly well she does not have, it is a matter there of something which for her has a quite different value, namely what I called elaboration something which is apparently the same thing, namely that she has it, because what she underlines is that she wishes to have it in the form, of clothes, in the form of those clothes which are going to excite men’s desire, and thanks to which she can disappoint them in their desire. She is the one who articulates it in that way. Undoubtedly the value of a masquerade, and that through which, for all that, she ,makes of her femininity precisely a mask.” (Lacan, Seminar V, 11/6/1958)
“…This phallus…as when it is absent, which is already a good sign for presuming that it is the pivot, the turning point of the constitution of every object of desire. It would be tiresome for me to have to recall more than one indication of the fact that it is never so much than when it is absent, let it be enough for me to evoke the equivalence of girl=phallus to say everything that the omnipresent silhouette of Lolita may make you sense…” (Lacan, Seminar IX, 9/5/1962)
לאקאן מזכיר את "לוליטה" של נבוקוב 3 פעמים ותמיד באותו אופן כמגלמת את הפאלוס, ילדה=פאלוס, אם כי בהקשרים מעט שונים: בסמינר VI בהבדל בין הפרברט ובין הפנטזיה הפרברטית של הנוירוטי; בסמינר VIII בשעור מה 28 ביוני 61 (בדיוק לפני 53 שנים) בשעור הקושר את שאלת הידע עם היחס בין האוביקט, האיווי והאובייקט החלקי; ובסמינר IX בשעור מה 9 במאי 1962 בדברו ספציפית על ההבדל בין הקסם (charm) הנשי לבין הפעילות האירוטית של לוליטה, על התפתחות האיווי אצל האישה וההתמקמות של האנליטיקאי לא כאובייקט האיווי עבור האנליזנטית אלא דווקא בעמדה של זה שמתאווה – שנושא את השאלה "Che vuoi?".
בהרצאה הובא תיאור מקרה של ילדה צעירה שהוטרדה מינית על ידי אדם בוגר בו בטחה ומהקשר עמו שאבה תחושת ערך. למרות ריבוי הסימפטומים אשר רמזו על היתכנות הטרדה מינית כשנשאלה מפורשות בטיפול, הכחישה. החשיפה אירעה בסמוך לאפיזודה בה עלתה בי אסוציאציה ללוליטה.
...לא אכנס לעבודה הטיפולית לאחר חשיפת הסוד. שתינו כבר לא היינו בעיניים עצומות. נראה כי המפגש העָצים עם המיניות טרם עת הותיר אותה חשופה. בראש וראשונה הסיט את הצעיף מאחוריו אמורה להסתתר אניגמה, אמור להסתתר הפאלוס. נודע לה דבר מה בטרם עת. הוא הותיר אותה עם ההתקלות בממשי הזה, במה שאיננו. ההתקבעות המאיימת של האחר עבורה קבלה ביטוי בפחדים שהאם תפגע בה ותאפשר לאחר להתענג עליה.
במאמרה מתוך האנתולוגיה על לאקאן והתמכרויות[1], מריה לופז מנסה להתחקות על הגורמים אשר משפיעים על "נפילתו של האחר" ונפילת האידיאלים אשר הופכים את הציווי להתענגות לציווי הכמעט אבסולוטי בימינו. לטענתה, תוצאת ההתרבות המהירה של שמות-האב, בשונה משם-האב בעבר "היא בסובייקטים אשר הנם מעט בדיס אוריינטציה בחיים, אשר לא מאמינים באחר, או בסדר החברתי, והם ציניים ביחס לכך כיון שנעדרים את מראית העין של האחר בו יוכלו להאמין." הם לא קשורים לאדון, למטרה חברתית או לאידיאל; הם מסמנים פרטיים. היא מציינת כי בין האפקטים הרבים, נפילה זו של האחר יוצרת היסוס ביחס לאידיאלים כיון שאלה מתייחסים (refer) למודל אידיאלי של זהות מינית, של מראית העין הפאלית עבור ה"masquerade" (נשף המסיכות) הנשי וה "imposture" (התחזות) הגברית...הנחת העבודה היא כי האידיאלים רווחים אלה המספקים (provide) את הסמבלנט הסמלי-דמיוני עבור היות אשה והיות גבר, ואופנות משותפת של הנאה, נעלמו. לפיכך, הגרעין אשר סביבו נוצרים הקשרים עכשיו בנוי על אובייקט a כיותרת התענגות PdJ. כעת אנחנו ניצבים באופן ישיר יותר אל מול מה שהיה חבוי מאחורי האידיאלים. זה תו השעה...
בהמשך המאמר לופז מפתחת את ההשתנות של הפוזיציות המיניות והתמקמות האחר ביחס אליהן. היא ממקמת "את האחר שאינו קיים, האחר הלא קונסיסטנטי של ימינו, בצד השני של הפורמולה [של הסקסואציה] תחת הלוגיקה הנשית של לא-הכל, בה אין יוצא מן הכלל, אלא גלובליזציה ... לא-הכל מוכלל..." לכך אימפליקציות תרבותיות נרחבות.
"כדוגמאות [לפמיניזציה] ניתן לצטט שזהו הזמן של זכויות הנשים, הזכויות שלהן על גופן, הקשור באופן אינטימי לחקיקה בעקבות מקרים של הטרדה מינית, ונושא ההפלות, בין השאר. למרות שכיום ההזדהויות לטיפוס האידיאלי הגברי או הנשי לא מספיקות להסביר את (to account for) ההתענגות, הערך שלהם נמצא בכך שהם מספקים יחס (treatment) סמלי או דמיוני להיעדר הפרוגרמה לגבי היעדר היחס המיני. מה קורה כאשר הצעיפים הסמליים או הדימיוניים המכסים היעדר היחס המיני נעדרים? מה הן האפשרויות האחרות העומדות לרשות הסובייקט בהתקלו בממשי?
התשובה שלה הנה בקליניקה של פתולוגיות של אקט: AN, BN והתמכרויות. אני רוצה להציע גם את הקליניקה של הפגיעות המיניות, בוודאי מהצד של הפוגעים. נפגעות תקיפה מינית נכנסות היום תחת קטגוריה של קבוצה, עם תקציבים נפרדים ועם דרישות לגבי התמחויות ספציפיות לטיפול בהן. האם לא ניתן להסתכל על פעולה זו כעל בניה של סוג של אידיאל? הסטטיסטיקה מדברת על אחת מארבע...יותר ויותר נשים חושפות התנסויות של הטרדה מינית על כל גווניה – כאקט של התענגות או כאקט של איווי – כל אחת וסיפורה האישי. בפועל אין כמעט אישה אשר לא חוותה בימי חייה התנסות כזו או אחרת שיכולה להיות מוגדרת כהטרדה מינית.
בקליניקה מוטל עלינו לחשוף את הפרטיקולארי והסינגולארי ביחס של כל סובייקט לאירוע אותו חוותה (או חווה). כאמור, אין מדובר בחשיפת האמת המשפטית, אלא באפקט שיש לאירועים אלו על הסובייקט והקשר שלו עם ההתענגות האיווי שלו. אפילו נבוקוב שבונה את הסיפור אך ורק דרך עיניו של הומברט הומברט, לא מצליח לציירה נטולת סובייקטיביות על אף האופן שבו שמשה כלי להתענגותו.
באטיולוגיה של ההיסטריה (1986) כותב פרויד "ניסיון לאונס, למשל, מגלה באבחה אחת בפני הילדה שעדיין לא בשלה את כל הכר וטליות שתשוקה מינית" (עמ 200-1). החל מפרויד אנחנו יודעים כי כל מפגש עם המיניות הנו טראומטי עבור הסובייקט. בכל מפגש עם המיניות פר-סה קיים גם מפגש עם הממשי.
יחד עם זאת אני לא מצליחה להשתחרר מהמחשבה כי בכל זאת קיים הבדל, הבדל משמעותי, בין התקלות בממשי של הפנטזמה לבין התקלות בברוטאליות ובחודרנות הממשית של הטרדה מינית לא כל שכן של אונס. אני מאמינה גם שכאנשי טיפול עלינו לעשות כל שלעיל ידינו על מנת לדאוג לכך שהפוגעים מינית לא ימשיכו לפגוע – בוודאי ובוודאי כשמדובר בילדים ובפדופילים. במובן הזה עלינו להיות ערניים לסימנים בקליניקה, לסימפטומים השונים ולהיות זהירים – לא לפעול באופן אוטומטי – לא להניח קיום פגיעה רק על פי הסימפטומים הרווחים, אך גם לא להניח שמדובר רק בנפשי...
אינני יודעת לנבא מה תהיינה ההשלכות של התקלות זו על ההתפתחות של הפציינטית בעתיד. מקווה שהעבודה אתה תעזור לה להתמקם למולו באופן כזה שלא תחייב את הפיכתו לאירוע טראומטי. אני תוהה אם העיסוק ב masquerade הנשי פר-סה, איננו כי אם ניסיון לבניית אידיאל. החזרה של צעיף כמעט ממשי להסתיר את שנחשף מתוך הידיעה של ההיסטרית כי מדובר במראית עין, בתרמית, אך בו זמנית גם לכונן אותו מחדש, את החור הממשי שנפער בסימלי. בדומה, באופן פרדוקסלי, הייתה הטבה משמעותית בכל המישורים ובמיוחד במישור הלימודי בו הצליחה במיוחד השנה – כאילו דווקא המפגש עם הממשי הצליח להנכיח את קיומו של הסמלי ולמקמו כמו גם למקם את שפתי הדחף.
[1] Maria Lopez (2011), Addictions, sexual identity, and our times. In: Yael Goldman Baldwin, Kareen Malone and Thomas Svolos (Eds.) Lacan and Addiction: An Anthology, Karnac, pgs. 189-194
- התחבר בכדי להגיב