החלום הטראומטי : הממשי כהפכי
מתוך טקסטים שפורסמו לקראת ימי העיון של השדה הפרוידיאני בנושא טראומטיזם בריפוי האנליטי
Le rêve traumatique : le réel pour envers, par Carolina Koretzky
" החלום הינו מילוי(מחופש) של משאלה (מדוכאת, מודחקת)"[1], זוהי התיזה העיקרית של פשר החלום אשר משלבת את המנגנון של הצנזורה. החלום הינו "כתב תמונות"[2], אשר נועד להבטיח את האיווי לישון. יחד עם כך פרויד מגלה עד מהרה שלא הכול בחלום הינו חלום. ההפרעה הפתאומית של השינה על ידי האפקט של חרדה מעמתת את פרויד עם הפרדוכס הגדול של החלום: זהו החלום, השומר של השינה, שגורם ליקיצה. חלום החרדה הינו בדרך כלל מימוש לא מסולף של איווי אסור. החרדה המוכחת מצביעה על כך שאיווי לא קביל זה בהיותו אסור גבר בכוחו על כוחה של משימת הצנזורה. החרדה הקיצונית המוכחת תופסת את מקום הצנזורה ככול שזו האחרונה כושלת במשימת העיוות שלה. החרדה מגנה על הישן מפני איווי אסור אשר לא יזכה לראות אור יום. באופן זה פרויד נותן כדוגמא את הדמות של זה אשר עומד על משמרתו במשימת " היקיצה של הישן ברגע בו הוא חש חלש מכדי להצליח להרחיק לבדו את ההפרעה או את הסכנה"[3].
בין 1915 ל-1920, מכלול השחקנים במגרש של בריאות הנפש מתעמתים פנים אל פנים עם מספר מסוים של פתולוגיות תפקודיות בעקבות טראומטיזם זה או אחר. הגישה האורגנית הצרופה מתגלה כבלתי מספקת ונוצרים הסברים פסיכוגנטיים חדשים.
התנועה הפסיכואנליטית אף היא נקראת לומר את דברה אף היא בעקבות הפתולוגיה החדשה הזו שנקראת "נברוזת מלחמה" אשר מציגה חומר פסיכי בלתי מוכר עד אז. המחקר של החלומות הטראומטיים הינו מרכזי לעניין זה. חלומות אלה מובחנים באופן מובהק מחלומות החרדה. החלומות הטראומטיים נושאים עבור פרויד תו מאפיין: החזרה הזהה של מצב התאונה. האופי העיקש, החזרתי ונטול הפיגורטיביות, מביא את פרויד להעלות קושיה על אודות היעוד והמטרה שפועלים בחזרתיות מעין זו. החרדה שנוכחת בחלומות הטראומטיים מחפשת ללא הרף אחר האפשרות ליצור את החרדה שנעדרה ברגע התאונה – מבלי שתשלים את משימתה. הפונקציה החדשה הזו, מתגברת על ההשערה לגבי החלום כמימוש של איווי והופכת את החלומות הטראומטיים ליוצאים מן הכלל. הם מצייתים לכפייה של חזרתיות. באופן זה נוסד באופן תיאורטי המעבר לעיקרון ההנאה כשהוא מוכח בקליניקה. במספר מאמרים מאוחרים, פרויד מתייחס לחרדה שאופיינית לחלומות הטראומטיים כאל איתות לסכנה דחפית שנושא ערך זהה לזה של סכנה ממשית[4].
אצל לאקאן, החרדה בחלום הינה הסימן לפלישה ולנוכחות של אובייקט שמקשה על סובייקטיבציה שלו. הקריאה של החלום על אוות הילד הבוער[5] - שבו ראה פרויד אישור לתיזה שלו על מימוש האיווי-, מאפשרת לתפוס את מה שמצוי במקורה של היקיצה: הפלישה של מציאות אחרת לתוך לב החלום.
הפלישה של ההפרעה מבחוץ, הגירוי של עין החולם על ידי האור, עדיין ניתנת להטמעה, כלומר, היא ניטלת ומאוחה מחדש על ידי מארג סימבולי ודמיוני שמאפשר את המשך השינה.אלא שזה על גבי יד המקרה, אותו אירוע בלתי צפוי של המציאות, שמציאות אחרת פולשת לתוך הסצנה שבחלום ומעירה את האב משנתו.דבר מה במשפט שנאמר על ידי הילד, "אבא, כלום אינך רואה שאני בוער", מגיח כלא ניתן להטמעה. זהו גבול עבודת החלום, כלומר, גבול יכולת הבימוי באמצעים פיגורטיביים.
הודות לפעולתם של התהליכים הראשוניים המכשיר הפסיכי מתרגם את ההפרעה החושית עד כדי כך שהייצוג שנוצר נושא עמו היפוך, דבר מה שבליבו של ייצוג זה מהווה את ההפכי שלו. את זאת לאקאן מכנה ממשי. לאקאן מראה את מה שפועל במספר חלומות טראומטיים, דהיינו, שהייצוג של החלום נושא עמו היפוך, דבר מה שבלב עולם הייצוג, מכונן את היפוכו.
תרגום: גבריאל דהאן
[1] Sigmund Freud, L’Interprétation du rêve, Œuvres Complètes, t. IV, PUF, 2003 p. 196.
[2] Ibid., p. 319.
[3] Sigmund Freud, Conférence XIV, « Réalisations des désirs », in Introduction à la psychanalyse, Paris, Payot, 2004.
[4] Le danger réel menace à partir d’un objet extérieur mais, dans la mesure où « une revendication pulsionnelle est quelque chose de réel» indique Freud, l’angoisse névrotique a son fondement réel. Cf. Inhibition, symptôme et angoisse, PUF, 1978, p. 97.
הסכנה הממשית מאיימת החל מאובייקט חיצוני, אך פרויד מציין שבמידה בה "תביעה דחפית הינה דבר מה ממשי" לחרדה יש כבר את הבסיס הממשי שלה.
[5] Jacques Lacan, Le Séminaire, Livre XI, Les Quatre concepts fondamentaux de la psychanalyse, Paris, Le Seuil, 1973, p. 69.
- התחבר בכדי להגיב
