הטראומה של תחילת אנליזה, טראומה של הסיום

מאת: 
הלן בונו, תרגום: גבריאל דהאן

מתוך טקסטים שפורסמו לקראת ימי העיון של השדה הפרוידיאני בנושא טראומטיזם בריפוי האנליטי

Trauma du début de l’analyse, trauma de la fin

Hélène Bonnaud

             

 

מה ניתן לומר על אודות האירוע הטראומטי כפי שהוא מופיע בתחילת האנליזה ובסיום?

בתחילת האנליזה, הטראומה הינה חור. היא מזמנת את החרדה. האירוע לא מוצא את דרכו להיכתב בדיסקורס. זה מה שהופך את התביעה לאנליזה לכניסה למהלך של הבנייה של הנובע מטראומה זו. הנובע הזה הוא שמעניק צורה לסימפטום ומקצה מקום לפירוש של מה שעל אודותיו הוא מדבר. כך עולה השאלה האם ניתן לפענח טראומה?

האין מדובר בממשי מקובע לצמיתות?

הוא שקול לאחד. ובכל ניסיון של היחלצות ממנו , זה חוזר לאחד.

זוהי הרדיקאליות של האחד הטראומטי שחושפת את עצמתו החזרתית. הדיבור לא פוגע בו  כי אם על ידי שחג סביב. הוא גובר על החור  באמצעות הגילויים שהאסוציאציה החופשית מאפשרת. זו מהווה בכאן דרך שנפתחת למן הנקודה הקבועה הזו של הטראומה. זוהי המצאת הסימפטום כשפוֹכֶת של הטראומה, ממשי בלתי נמנע.

אם כן, מששוב נתקלים בזה, אנו יודעים שאנו מגישים לעצמנו זריקת השלמה, כמדד של אחד זה שחוזר ונשנה. זריקת השלמה זו מציינת את זאת שהממשי הינו בהחלט פיקסציה של התענגות.

היציאה מן הטראומה, זה כאשר מתפוגגת השפעתה של זריקת ההשלמה, כאשר מצטמצמת השארית שלה לסימן הקטן ביותר האפשרי.

 

 

 

תרגום: גבריאל דהאן