גורלות הסמפטום

מאת: 
איציק לוי

דברים שהובאו במסגרת אירוע סיום שנת הלימודים ברשת הלאקאניאנית

 

הקדמה

בסמינר גורלות הסימפטום ניסינו לעסוק בהיבטים השונים של הסימפטום תוך התייחסות לקשר בין הסימפטום לדחף. בעבודה זו אנסה להציג במספר נקודות מרכזיות את התפיסה של פרויד ולאקאן בקשר לסימפטום, על פי המסלולים שעשו לאורך שנות עבודתם. ביקשתי מהמשתתפים בסמינר שישלחו אלי ציטוטים בשלושה צירים : מהו סימפטום ? גורלות הסימפטום, מה נותר ? הוספתי כמה דברים והתוצאה לפניכם.

נתחיל מפרויד:

מהו סימפטום ?  הדחפים המיניים

פרויד כותב ב – draft L בשנת 1897 כי "הסימפטום בהיסטריה מופיע כאמצעי הגנה מפני הליבידו" (1).

ובהמשך, במאמר שנקרא  Fragmant of an analysis of a case of hysteria מ- 1905 הוא כותב כך: " הסימפטומים ההיסטריים הם ביטוי של הסודות והמשאלות הגדולים ביותר ועל כן הבהרה מלאה של מקרה של היסטריה כרוך בחשיפה של העניינים האינטימיים הללו ובגידה בסודיות שלהם" (2). ................"טוב יותר לומר שלפחות אחד ממובניו של הסימפטום הוא יצוג של פנטזיה מינית...... כל אחד שיקח על עצמו עבודה פסיכואנליטית יגלה במהירות כי לסימפטום יש יותר ממובן אחד והוא עומד בבסיסים של מספר תהליכים לא מודעים בו זמנית"(3).

גורלות הסימפטום ההיסטרי

מהם גורלות הסימפטום בנקודה זו (1905-1906) ?

"נוכל לטעון כי בעיקרון, טכניקות כאלה, כפי שציינתי אותן מאפשרות לנו לגרום לפציינט להיות מודע למה שמודחק בו – לסוד שלו – ובכך להסיר את הגורם הפסיכולוגי של הסימפטומים ממנו הוא סובל (4).

"עקבתי אחרי ברויאר בהצהרה כי בכל פעם שבו אנו פוגשים סימפטום, נוכל להסיק שמתקיימים בפציינט תהליכים לא מודעים מסוימים שכוללים את המובן של הסימפטום. אך  הכרחי הדבר שמובן זה יהיה לא מודע כדי שהסימפטום יוכל להתקיים. סימפטומים אינם נוצרים מעולם מתהליכים מודעים. ברגע שהתהליכים הלא מודעים הופכים למודעים , הסימפטום נעלם" (5).

ב- 1912 לאחר שהמפגש עם מגוון רחב יותר של פציינטים מאפשר ניסוח מפורט יותר מאשר בתחילה, הוא מנסח שלושה מכניזמים להתהוותם של הסימפטומים  ומתייחס אליהם במונחים של תחליף, פשרה והיפוך תגובה (6)

ניסוח של המכניזמים להיווצרות הסימפטומים מביא את פרויד לאחד מהניסוחים הכלליים הבאים:

הסימפטום הוא תוצאה של "קונפליקט נפשי". צד אחד של האישיות מוביל מספר משאלות בעוד שצד אחר מתנגד להם. בלי קונפליקט שכזה אין נוירוזה, כלומר אין סימפטום (7).

דחף המוות

עד כה הגדרתו של הסימפטום היתה כפופה לעיקרון ההנאה.

מ 1920, ולאחר 10 שנים של "משבר הפירוש" נוסף נדבך מהפכני ליסודותיו של הסימפטום על בסיסו של דחף המוות והחזרה הכפייתית.

"אנו נתקלים בעובדה מדהימה, כלומר שהכפיה לחזור משיבה גם התנסויות מהעבר הכוללות היעדר אפשרות להנאה ושלא הביאו סיפוק, גם בעבר, לדחפים שהפכו מאז למודחקים"(8)

גורלות הסימפטום עם השינויים בתפיסה

השינוי באופי המקרים וההתמודדות עם הסימפטומים שאינם על רקע היסטרי, כפי שהיה מוכר בימיה הראשונים של הפסיכואנליזה הביאה לעמדה אחרת ביחס אליהם.

"הניסיון לימד אותנו שתראפיה פסיכואנליטית – השחרור של משהו מהסימפטומים הנוירוטים שלו, מהעכבות ומהאבנורמליות של אופיו – היא עניין המצריך זמן" (9).

את ההצלחות הגדולות של הפסיכואנליזה ניתן כבר לאפיין ולהבחין בין מקרים, כפי שהיו מוכרים בהתחלה למקרים הנוספים אותם פגשו אנליטיקאים.

"כל אנליטיקאי התנסה במספר מקרים כאלה שלהם היתה תוצאה כזו מוצלחת. הוא הצליח להסיר את הפרעתו הנוירוטית של הפציינט והעניין לא חזר ולא הוחלף בהפרעה אחרת. אין זה שאיננו בלי תובנה כלשהי למרכיבים של הצלחות אלו. האגו של הפציינט לא השתנה והאטיולוגיה של ההפרעה היתה טראומטית בעיקרה" (10).

המנגינה החדשה נמשכת ופרויד מצטט:

"הסאטיריקן החריף של אוסטריה הישנה, ג'והן נסטרוי, אמר פעם: כל צעד קדימה הוא רק מחצית מגודלו כפי שהיה נראה בתחילה" (11).... ואומר :"תמיד נותרים שרידי תופעות, פיגור חלקי"(שם)

וגם ביחס לעבודתו של האנליטיקאי :

"זה נראה כמעט כאילו שהאנליזה היא השלישית מבין המקצועות הבלתי אפשריים הללו, שבהם אדם יכול לדעת בבטחה מראש שיוכל להשיג תוצאות בלתי מספקות" (12).

שיאו של העניין ביחס לסימפטום הוא ההתייחסות של פרויד לסימפטומים של קינאת הפין והעמדה הפאסיבית של הגבר ב - Analysis terminable and interminable

"לעיתים קרובות יש לנו הרושם שבנוגע למשאלה לפין והמחאה הגברית חדרנו מבעד לכל השכבות הפסיכולוגיות והגענו ל-bedrock, ליסוד, ולכן פעילותנו הגיעה לסופה" (13).

לאקאן

מהו סימפטום ? מהתחלה

נראה שלאקאן מתחיל את ההתייחסות שלו לסימפטום סמוך לנקודת המוצא שהתחיל בה פרויד ולא מנקודת הסיום. הכנסת ידע מתחום הבלשנות לתוך העבודה הפסיכואנליטית, מהווה הכוונה רבת ערך לעוסקים בפסיכואנליזה ומאפשרת דיוק רב יותר בעבודה. אחד מהדברים שהוא אומר בהתאם לכך בסמינר 3:

"אם הלא מודע הוא כפי שפרויד מתאר אותו, משחק מילים יכול להיות בעצמו הציר שתומך בסימפטום.....אין כאן עניין לומר שכל הסימפטומים מבוססים על משחקי מילים, אלא על כך שהם תמיד מבוססים על מסמנים.." (14)

ואמירה חדה יותר בנוגע לשאלה מהו סימפטום, מופיעה בכתבים ב"פונקציה והשדה של הדיבור והשפה בפסיכואנליזה".

"..זה די ברור שהסימפטום פותר את עצמו לחלוטין באנליזה של השפה מכיון שסימפטום עצמו מובנה כמו שפה" (15).

אם כן, לאקאן המוקדם הולך דווקא עם פרויד המוקדם.

רמז אולי למה שעתיד להתפתח בהמשך אנו יכולים למצוא בסמינר חמש לאקאן בתקופה זו אומר "אני קורא סימפטום לכל דבר שהוא בר אנליזה" (16).

בר אנליזה יהיה אם כך משהו שעבר הסמלה, שיש לו מובן, שניתן לפרש ולהביא לביטול ההדחקה. יחד עם זאת אפשר לשאול, והאם יש משהו שאינו בר אנליזה ? אולי בגלל ההתחייבות המופיעה בסמינר להגדרה זו של הסימפטום הוא ימציא בהמשך את המונח סינטום.

בשיעור מוקדם יותר של סמינר זה, (אפריל 58)  הסימפטום הוא צורה מוסווית של האיווי, הוא למעשה מסכה מסוימת שמאחוריה איווי שנשאר תחת סימן שאלה. לאקאן מזמין אותנו לפענח  אותו, לקרוא אותו.

"הסימפטום ביחס ללא מודע הוא בקיצור משהו שמדבר עד לנקודה מסוימת, שניתן לקרוא......"(17).

שינוי ביחס לסימפטום

צעד משמעותי לקראת השינוי ביחס לסימפטום מופיע בסמינר שבע ובדגש ששם לאקאן על מונח ה- das ding הלקוח מהפרוייקט של פרויד . לדבריו הוא משתמש במונח הגרמני מכיון שאין בשפה הצרפתית את האבחנה הדרושה בין שני סוגים של יצוגים כפי שפרויד עושה אותה במונחים : die sache ו- das ding לאורך עבודתו.

בקצרה נאמר שחקירה אטימולוגית מובילה אותו לכך שישנו מושג שמתאר ייצוג של משהו סמלי, נאמר של מסמן, זהו ה- die sache  ומושג שמתאר יצוג של משהו מוחשי, ממשי, זהו ה- das ding שנמצא מחוץ לשפה, שאין לנו נגישות אליו.

בדיקה רשונית שעשיתי במילון הביאה לתוצאה דומה באנגלית שהיא the thing, נתקלתי גם בלהקת רוק גרמנית שנקראת  die sache אם משהו גם רוצה לדעת איך נשמע הדבר עצמו.

בנקודה הזו נוכל לקפוץ קדימה לסמינר 23 ולקבל ביתר קלות את האמירה הבאה:

"ואם מסוגלים לפעול על הסימפטום, זה ככל שהסימפטום הינו מן האפקט של הסמלי בתוך הממשי"(18)

ובאופן אחר: " ...אני מציג דבר מה חדש, אשר יאפשר לנו להיווכח לא רק במגבלה של הסימפטום, כי אם גם במה שגורם לכך שזה בשל כך שנקשר לגוף, כלומר לדמיוני,  בשל כך שנקשר גם לממשי, וכן ללא מודע כשלישי, שלסימפטום ישנן מגבלות. ניתן לדבר על הקשר משום שהוא נתקל במגבלותיו"(19).

מהן המגבלות של הסימפטום ?

לאקאן מגיע למסקנה של פרויד שתמיד נותרים שרידי תופעות.

היפוך כיוון

אך יותר מכך, הוא מגדיר את החלק הזה, נותן לו שם – סינטום.  הוא גם מרחיק עד קביעת החשיבות העצומה שיש לסינטום לארגון ההתענגות ומכוון בעקבות הניתוח של כתבי גו'יס לדעת עשות עימו. הסימפטום איננו עוד בר אנליזה, הוא בעצם סינטום. ומדבר המצריך פיתרון הופך כיוון לדבר שיש לו חשיבות תפקודית וגם יכול להועיל.

צריך להודות, זה תואם את הקלישאה האמריקאית – if you can't win them….""

לסיום

טקסט שיצא לי לשמוע אותו לאחרונה ומדבר על סימפטום בחיים הזוגיים של הצורות הגיאומטריות ויש לו קשר לענייננו. הוא נקרא : פגישה בין שני עיגולים ונכתב על ידי דתיה בן דור, אשר נתנה לי את רשותה לפרסם אותו כאן במלואו (20).

 

שני עגולים (פגישה א)

שני עיגולים מאוד עגולים נפגשו ברחוב המעגל                        .

אמר האח: ":דסליחה שנפגשנו".                 

אמר השני: "זה דווקא מזל,

הן טובים השניים, הסכימו חז"ל.

מה דעתך לגלגל שיחה?" 

ענה חברו: "דעתי נוחה."

אז מה שלומך?" 

"עגול כשלך". 

 "ושלום אישתך?"

"מתגלגלת משמחה".

"ואיך הילדים?" 

"עגלגלים וחמודים.

הבת מחוננת והבן גאון". 

"ואיך החיים?"

"שגעון

 ומה אצלך?"

"שלא תדע

השכנים מעצבנים                                   

והחותנת רוטנת                                        

ויש לי סחרחורת פעמיים ביום                     

וקשה לי מאוד לטפס בעליות.                                        

בקיצור, רע ומר ונורא ואיום." 

"זה הכל?!                                          

שלא יהיה יותר גרוע."

"אתה טוב וחכם, ידידי העגול                   

אבל טרם סיפרתי את הגרוע מכל.             

 בתי היחידה, בושה לספר,

מצאה לה חבר."

"שמחה וששון!"

"צרה ואסון!"

"מדוע? מה יש?

הוא חלילה, טיפש?"

"לא ולא. חכם הוא משנינו ביחד"

"אולי הוא עצלן, רחמנא ליצלן?"

"הוא דווקא חרוץ כמו שד משחת."

"אולי אינו מנומס, חלילה וחס?"

"נימוסיו מצויינים ודיבורו בנחת."

"אז אולי הניקיון והסדר לא כל כך בסדר?"

  "להפך גמור, הוא מזכיר לי ממש בית מרקחת"

"אז אולי המשפחה לא כל כך…?"

"המשפחה מיוחסת."

"אז אולי הפרנסה לא כל כך...?"

"הפרנסה בכבוד מפרנסת"

"ואיך הצורה?"

"זאת בדיוק הצרה.                                

הצורה מושלמת.

הבחור מרובע!"

"זה הכל?

אל תדאג ידידי העגול,

דברים משתנים עם הזמן כידוע,

אפילו ריבוע.

במשך הזמן הוא וודאי יתעגל."

"ואם לא?"

"אז אתה תתרגל".

 

 

יוני 2012

 

 

 

 

ביבליוגרפיה

 

 

Freud

 

  1. Draft L SE 1 249,250
  2. Fragmant of an analysis of a case of hysteria .SE 7: 7,8
  3. כנ"ל 47
  4. Psycho-analysis and and the establishment of the facts in legal proceeding SE 9: 111
  5. Lecture 18 SE 16 : 279
  6. On psycho-analysis SE 12: 208
  7. Lecture 22 SE 16: 349,350
  8. Beyond the pleasure principal SE 20: 20
  9. Analysis terminable and interminable SE 23 : 216
  10. כנ"ל 220
  11.   כנ"ל228
  12.  כנ"ל  248
  13.  כנ"ל  252

 

 

Lacan

 

  1. seminar 3 , 119
  2. כתבים,  שרידן , 65
  3. seminar 5, 311
  4. seminar 5, 313
  5. seminar 23
  6. כנ"ל

 

 

  1.  דתיה בן דור "שירים שובבים" הוצאת הקבוץ המאוחד