לקראת כנס NLS - הרהורים 17
"בין לדעת ובין התענגות ישנו קו חוף[1] ההופך מילולי רק ככל שנוכל לבצע תפנית זו באותו אופן בכל רגע. מתוך כך בלבד הנך יכול להחשיב עצמך כסוכן התומך בזה."
ז'. לאקאן ליטוראטר (Lituraterre)
הערות על קריאה, האות ופסיכוזה[2]
Florencia Fernandez Coria Shanahan*
|
זה בליטוראטר[3] שאנו מוצאים את החוטים המוליכים להנחה אודות מעמד חדש לאות. לבד מהיותה "סעד חומרי למסמן" ו"מה ששוקע מהמסמן" האות הופכת ל"זה אשר רושם את שולי החור בידע".
חור זה, מציע לאקאן, אינו יכול להיזקף ללא אזכור להתענגות אשר (אם היה היחס המיני קיים) הייתה ממלאת אותו. נותרת השאלה (זהו הכוון המוצע על ידי 'כתבים'[4] אלו) "כיצד הלא מודע [אפקט של שפה] פוקד את הפונקציה של האות".
קודם לכך בהרבה, הסימפטום כבר הוגדר כ"רשום בהליך של כתיבה". בין שפה והגוף, הפונקציה של סימפטום, "כותבת ב'פראות' את האחד באמצעות אות" אינה פוסקת מלהירשם. ההתענגות המוכלת בו מפוענחת, כלומר ניתן לה פירוש והלא מודע נותר עמל במדרון האינסופי של ייצור מובן בהעברה.
הלא מודע כשיח הינו ידע מוצפן, מפרש את האות של ההתענגות, אשר מצידה מכוננת את הסימפטום על ידי רישום של אפשרי כהכרחי.
הסימפטום הנחשב כאות של התענגות, סעד לכל קיום, "אות החוזרת על עצמה מבלי לומר דבר לאיש", מעלה את השאלה על האופרציה היכולה להוביל מחדש את המסמן אל האות התומכת בו. במילים אחרות, במה יעגון האקט האנליטי הראוי.
"הקריאה, ידע-קרוא, מעוגן בהשמת מרחק בין הדיבור לבין המובן שהוא נושא החל מהכתיבה כמחוץ למובן [...] בעוד [...] שהפירוש הנותר באופן טהור במימד של הדיבור אינו אלא ניפוח המובן, הדיסציפלינה של הקריאה מכוּונת אל החומריות של הכתיבה, כלומר לאות כמי שמפיקה את אירוע ההתענגות וקובעת את היווצרותם של סימפטומים."[5]
זה באמצעות ניתוק/שחרור[6] הסימפטום והלא מודע, שלקאן מייצר "פיצול מאותו אחד (דרכו הסימפטום, דרך האות, נוגע בממשי): לקראת 2S, הלא מודע; לקראת האות, הסימפטום".
הקליניקה מראה לנו, לפעמים,
התגובה הנחוצה שיש לעשותה עם אותו אירוע של התענגות, עם המפגש עם התענגות זרה איתה התעמתה ההוויה המדברת, אינה הלא מודע כלא לרצות לדעת. דהיינו, המינוי/ההסכמה[7] לשיח עם תוצאות השיסוע בהוויה ואובדן (גם של מיקום[8]) של התענגות.
היא מתעוררת קפואה, בגינה, באמצע הלילה. לא יכולה לומר אם חולמת או ערה. מציאות מטושטשת. זה קורה בכל פעם שבעלה רומז או דורש יחסי מין. בבוקר שאחרי תמצא את זרועותיה שנכוו, בהגיבה לקול פוגעני. עדיין בחשיכה, הייתה נוטלת תמונות של הבית שלה ושל ילדיה "לזכור מי אני". רצפת המטבח מכוסה בעשרות דפים, היכן שהכתוב שאינה יכולה ליחס לעצמה אומר לה את מילות השיגעון שלה.
אם המיני מנותק ממקומו בקידוד של הלא מודע, כיצד לתפוש את המחוץ-למובן כאשר המיני מתממש בקוד שאינו סדר, חזרה, אלא כלא-ישות[9], או אפילו "חזרה של האחד בתפישה, בשפה או במעבר לאקט?"
References:
Arenas, Gerardo, “En busca de lo singular”
Iddan,Claudia, “L'hétéro et le réel du symptôme. Commentaire de quelques extraits de la Conférence à Genève sur le symptôme de J.Lacan”
Lacan, Jacques, Ecrits. The First Complete English Edition, W.W Norton, 2007
Lacan, Jacques, “Lituraterre”, Autres Ecrits, Seuil, 2001
Lacan, Jacques, Seminar RSI, unpublished
Miller, Jacques-Alain, “Reading a Symptom”
Miller, Jacques-Alain, “Joyce avec Lacan", in Lacan.com
Miller, Jacques-Alain, “Los signos del goce”, Paidos, 1998
Molina, Olga, “Funcion del escrito y psicosis”, in Virtualia
* חברה ב- ICLO- NLS , דובלין
תרגום: מלכה שיין
[1] littoral מה שחוצה ומפריד בין שניים
[2] עבודה לקראת הכנס בת"א
[3] Lituraterre
[4] écrit
[5] ז'.א. מילר "לקרוא סימפטום"
[6] uncoupling
[7] subscription
[8] localisation
[9] Non-entity
- התחבר בכדי להגיב