הודעת שגיאה

  • Warning: Invalid argument supplied for foreach() ב-mailchimp_lists_auth_newsletter_form() (שורה 492 מ-/home/pragmaco/domains/pragma.co.il/public_html/sites/all/modules/mailchimp/modules/mailchimp_lists/mailchimp_lists.module).
  • Warning: Invalid argument supplied for foreach() ב-mailchimp_lists_auth_newsletter_form() (שורה 492 מ-/home/pragmaco/domains/pragma.co.il/public_html/sites/all/modules/mailchimp/modules/mailchimp_lists/mailchimp_lists.module).

לקראת כנס NLS - הרהורים 16

מאת: 
Anne Béraud; ,RDUO; תרגום: נחמה גסר

 

 

"חשוב היה לי גם להראות שהמיניות אינה מתערבת באופן מבודד, כמו Deus ex Machina , במקבץ התופעות האופייניות להיסטריה, אלא שהיא הכח המניע של כל אחד מן הסימפטומים. הביטויים המורבידיים הם, ניתן לומר, הפעילות המינית של החולים."

זיגמונד פרויד, "פרגמנטים של אנליזה של היסטריה {דורה)", ב חמש אנליזות.

 

Anne Béraud*

 

 

 

 

בחרתי בציטוט זה כי הוא חזר ותפש אותי במודרניות שלו. הוא לקוח מן הסיכום של המקרה של דורה,  ופרויד מדגיש שם את חשיבותה של המיניות, לא כאירוע בלתי צפוי ולא סביר שנועד להסדיר את השאלה ברגע האחרון (כמו Dues ex Machina), אלא כמה שקובע כל אחד מן הסימפטומים. הוא מציב את "הפעילות המינית" בלב הסימפטום, כשהוא עושה אותה לאמצעי של התענגות מינית, מה שמנבא את התיאוריה המאוחרת יותר שלו של הליבידו: הסימפטום הוא הפעילות המינית עצמה. אין הוא תחליף אלא סיפוק מיני בפעולה. אתה מתענג דרך הסימפטום שלך. הסימפטום הוא התענגות. פרויד מציע ממד ממשי לסימפטום, מעבר לממד הסמלי שפותח ארוכות במקרה דורה המדהים הזה. נזכיר שמקרה דורה פורסם ב- 1905.

מיד עם עריכת מקרה דורה יש לפרויד אינטואיציה של פנים אחרות של הסימפטום מזה של המובן. הוא פענח בהקפדה ופירש את הסימפטומים של דורה אחד אחרי השני החל מן האיווי ומן האפקטים שלו של אמת. אבל כאשר הוא טוען ש "הביטויים המורבידיים הם (...) הפעילות המינית", הוא מציג את הפן הממשי של הסימפטום, את ממד ההתענגות שלו. מדובר בהתענגות "מיוצרת על ידי המסמן"[1].

בהרצאה העשרים ושלוש שלו "הנתיבים של היווצרות הסימפטומים"[2], נקודת המוצא של פרויד היא ההיסטריה. הסימפטום מוצג שם כאופנות של ניידות ההתענגות המינית דרך מסלולי המסמן, כפי שהם מובנים על ידי הלא מודע החל מהמטפורה ומהמטונימיה[3]. במונחים פרוידיאניים, הייצוגים המנחים את הליבידו בסימפטום נהגים על פי המנגנון הלא מודע של עיבוי והתקה. בניידות זו, יש קיבעון מסוים של מסלולים שמקבלים את כיוונם באמצעות נקודות מרכזיות שאת מקורן מוצאים במציאות המינית. ובהיסטריה, פרויד מציג שאלה הם חלקי הגוף המושמים בשירות ההתענגות הסימפטומטית. "הסימפטומים משרתים תמיד אותה מטרה, כלומר את הסיפוק המיני" הוא חוזר ואומר: כך, עבור פרויד, הסימפטום כאמצעי של התענגות עובר לאורך כל התיאוריה שלו וזאת, החל מן המקרה של דורה. במקום בו יראה לאקאן קשר בין התענגות והגנה (הכרח להתגונן נגד החלק המוגזם הכלול בהתענגות) מוכיח פרויד את ההכרח להשיג סיפוק תוך כדי התגוננות, מה שמקנה לסימפטום את האופי של היווצרות פשרה. הוא מדבר, בהרצאה 23 עדיין, על סיפוק שאין לזהותו עם ההנאה.

 

* חברה ב-NLS , אחראית על Pont Freudien במונטריאול, קנדה.

 

תרגום: נחמה גסר.




[1] מילר ז'.-א., "לקרא סימפטום", Mental 26

[2] פרויד ז., "הנתיבים של היווצרות הסימפטומים", הרצאה עשרים ושלוש (1917), ב הרצאות פתיחה לפסיכואנליזה

[3] סמינר בברצלונה שניתן ב- 1997 על ידי ז'.-א. מילר