הודעת שגיאה

  • Warning: Invalid argument supplied for foreach() ב-mailchimp_lists_auth_newsletter_form() (שורה 492 מ-/home/pragmaco/domains/pragma.co.il/public_html/sites/all/modules/mailchimp/modules/mailchimp_lists/mailchimp_lists.module).
  • Warning: Invalid argument supplied for foreach() ב-mailchimp_lists_auth_newsletter_form() (שורה 492 מ-/home/pragmaco/domains/pragma.co.il/public_html/sites/all/modules/mailchimp/modules/mailchimp_lists/mailchimp_lists.module).

לקראת כנס NLS - הרהורים 12

מאת: 
נאפסיקה פאפאניקולאו, תרגום: קלאודיה אידן

 

"בהמשגה שאותה מעבד לאקאן, הסימפטום של הילד נמצא כתשובה למה שישנו כסימפטומטי במבנה המשפחתי. הסימפטום, העובדה הבסיסית של ההתנסות האנליטית, מוגדר בהקשר זה כנציג של האמת, הסימפטום יכול לייצג את האמת של הזוג המשפחתי"

ז'.לאקאן, "הערה על הילד", ב-Autres Écrits , פריז, Seuil  , 2001 , עמ' 373-374 .

 

סימפטום הילד

 

נאפסיקה פאפאניקולאו*

 

 

 

הנה מה שלאקאן מקדם ב-1969 במכתב מופנה אל J.Aubry  , הנוגע לסימפטום של ילד. הוא ניגש כאן לסימפטום מהזוית של האמת, לכן מהסמלי, והוא קובע את ההבדל בין ההזדהות של הילד עם הסימפטום לבין ההזדהות של הילד עם האובייקט.

בשעה שהילד מייצג את האמת של הזוג המשפחתי, הוא ממלא את העמדה של סימפטום. זה המקרה של הנוירוזה. בשעה שהוא מממש את האמת של אובייקט הפנטזמה של האם ותופס את עמדת האובייקט, אנו במקרה של פסיכוזה. הסימפטום כאן הוא יותר פשוט אך יותר אטום בפני התערבויותיו של הקלינאי וכפי שמדגיש זאת ז'.א.מילר  בהרצאה שנשא בלוזאן ב-1996 במהלך סימפוזיום על הילד, אנו יכולים לקרוא שם בקלות מה יש בו מהאיווי של הסובייקט-אם.

חשיבותו של הסימלי באשר להיווצרותו של סימפטום היא מוכרת היטב, אך מה שאנו רוצים להדגיש כאן, הוא הדגש ששם לאקאן על רישום הסובייקט בשיח של האחר.

בסמינר V , כאשר לאקאן מעבד את שלושת הזמנים של האדיפוס, ובאופן ברור מרחיב על הנקודה שבה הסובייקט נכנס לעמדה של בחירה  במישור הדימיוני, בין להיות או לא להיות הפאלוס, הוא מדייק:" שימו את הבחירה בין מרכאות כי הרי בזה הסובייקט הוא סביל כמו גם פעיל, מסיבה טובה, כי לא הוא המושך בחוטי הסימלי. המשפט החל עוד לפניו, הוא החל בהוריו ואל זה אוביל אתכם, במדויק אל היחס של כל אחד מהוריו לאותו משפט מותחל ולאופן אשר ממנו כדאי שהמשפט יתמך על ידי עמדה הדדית של ההורים ביחס לאותו משפט".[1]

זוהי כל העבודה, והאפקט המבני של פעולת המטאפורה האבהית שמשורטט כאן. הסימפטום במקרה זה הוא כבר תחליף. הוא ירשום את האופן שבו המבנה הופך לייחודי בעבור כל סובייקט ויצביע בו בזמן על מה שאינו הולך בממשי.

בהרצאה בג'נבה על הסימפטום, ב-1975, לאקאן חוזר מחדש על חשיבות שיח ההורים עוד בטרם הולדת הסובייקט. "אנו יודעים היטב באנליזה על החשיבות שהיה לגבי סובייקט, כלומר לגבי מה שבאותו רגע עדיין לא היה מאום, לאופן אשר התאווו אליו". ומאוחר יותר: "ההורים מעצבים את הסובייקט באותה פונקציה שכיניתי סמליות. מה שאומר בקפדנות, לא שהילד יהיה בצורה כלשהי עקרון של סמל, אך שבגלל הצורה שבה הוא הוחדר בו, אופן דיבור זה  אינו יכול אלא לשאת את סימן האופן שבו ההורים קבלוהו".[2]

אם כך, "השלב של טרם עת הוא זה שבו מתגבש לגבי הילד מה שיש לכנותו בשמו, הווה אומר הסימפטומים"[3]. הסימפטום, אשר לו לפעמים אפקט מרגיע, הוא זה שדרכו הסובייקט יקשור את הווייתו החיה במסמנים של האחר, וש-"הודות לכך הוא יצור את ההתמזגות של המציאות המינית עם השפה".

 

* חברה ב-NLS  - חברה הלנית   

   תרגום: קלאודיה אידן

 

 




[1] ז'.לאקאן, הסמינר, ספר V  "תצורות הלא מודע". עמ' 186 [צרפתית].

[2] ז'.לאקאן, "הרצאה בג'נבה על הסימפטום", Le Bloc-notes de la psychnalyse , 1985 , מס' 5 .

[3] שם.