הודעת שגיאה

  • Warning: Invalid argument supplied for foreach() ב-mailchimp_lists_auth_newsletter_form() (שורה 492 מ-/home/pragmaco/domains/pragma.co.il/public_html/sites/all/modules/mailchimp/modules/mailchimp_lists/mailchimp_lists.module).
  • Warning: Invalid argument supplied for foreach() ב-mailchimp_lists_auth_newsletter_form() (שורה 492 מ-/home/pragmaco/domains/pragma.co.il/public_html/sites/all/modules/mailchimp/modules/mailchimp_lists/mailchimp_lists.module).

לקראת כנס NLS - הרהורים 11

מאת: 
עמרי ביכובסקי

   

 

"הסימפטום הוא הקשר החברתי"

ז'אק- אלן מילר, "שיחת ארקשון"[1]

 

עמרי ביכובסקי

 

 

 

סימפטום הוא הקשר החברתי". מה פרוש הדבר? יכולנו להסכין עם כך שיש לסימפטום יחס לקשר חברתי, אבל הוא עצמו הינו הקשר החברתי? וזאת בשעה שלאקאן, לאורך הוראתו עובר מהדגשת האמת אותה נושא הסימפטום, אשר ממוען כמסר לאחר, אל הדגשת הסימפטום כממשי, כלומר, כהתענגות שאיננה ממוענת לאחר.

מפרספקטיבה כרונולוגית ניתן לראות את הסימפטום, ראשית, כאמור, כמסר המבקש להתפענח – המציע את האמת שלו מוצפנת. שנית ניתן לראות את הסימפטום כמה שעליו מתייסד הקשר של האנליזנט אל האנליטיקאי – זה הבסיס לנוירוזת ההעברה של פרויד. הסימפטום נקשר אל האנליטיקאי – זהו הסימפטום האנליטי. שלישית ניתן לראות את הסימפטום כטבעת בקשר הבורומאי עם שתי האפשרויות עליהן מצביע מילר: כמרכיב רביעי בקשר הבורומאי או כממלא מקום כאשר הקשר כושל[2].

אינני חושב שהמשגה אחת מוציאה את רעותה. למשל, זה בתוך ההעברה שהסימפטום מקבל ערך אמת – שמה שהוא "רוצה לומר", נשמע. הן מצטרפות זו לזו אבל תחת טופולוגיה שונה. הטופולוגיה של הקשר, לעומת זו של השק, עמה פעל פרויד, מאפשרת למקם את הסימפטום כמה שקושר.

את שאלת הקשר החברתי יש לקרוא, לדעתי, באופן רדיקלי. מי שסולל את הדרך לקריאה רדיקלית כזו הוא ויטגנשטיין המוקדם.

ויטגנשטיין קובע בטרקטטוס ש"הסובייקט הוא גבול של העולם"[3]. הוא מבהיר זאת באמצעות אנלוגיה ליחסים שבין העין לשדה הראיה. הסובייקט מקיים עם העולם יחסים כמו אלה שמקיימת העין עם שדה הראיה: "אינך רואה את העין," אומר ויטגנשטיין, "בשדה הראיה אין דבר שמאפשר לך להסיק שהיא נראית על ידי עין"[4]. בכך הוא יוצר את שתי הבעיות הבאות: א. כיצד יכול הסובייקט להיות באיזשהו קשר רפלקסיבי עם העולם ודרכו? (איך יכול הסובייקט לדעת את עצמו?) ב. כיצד יכול להיות קשר כלשהו בין סובייקט אחד לסובייקט אחר? ההשלכות של קביעתו של ויטגנשטיין – השלכות שלטעמי ממשיכות להכות גלים עד היום – הן ש"אי אפשר להכניס שני סובייקטים לאותו עולם" (בניגוד לאוטופיית התקשורת של "הפסיכואנליזה האינטרסובייקטיבית").

ויטגנשטיין ממשיך ואומר שהסובייקט לא יכול להיות תוצר של הנסיון, וגם לא א-פריורי לנסיון. מכאן הוא גוזר סוליפסיזם, מפני שנוצר נתק רדיקלי בין הסובייקט לעולם; וכן מפני ש"אני הוא העולם"[5] – כלומר, הבניה פרטית ובלתי חדירה. אך הסובייקט איננו מחוץ לעולם, אלא הוא גבולו. אמירה זו מהדהדת בקביעתו של אריק לורן[6] שהסובייקט הפרוידיאני ממוקם בפרדוקס של ראסל, כלומר: ככלול בקבוצה הוא "עף החוצה", כמחוץ לקבוצה הוא כלול בה. "העצמי[7] (self) מצטמק לכדי נקודה חסרת ממדים"[8].

"סימפטום מבטל את הסמל"[9], אומר לאקאן. הסמל, אליבא ד'ויטגנשטיין שייך לעולם, הסובייקט הוא גבול של העולם, כלומר מקומו של השסע הוא בין הסובייקט לבין הסמל. לכן דווקא מה שמבטל את הסמל יכול לחצות את התהום הפרדוקסלית שבין הסובייקט לעולם. אולי ניתן לשאול אנלוגיה מסיפורו של בורחס "האחר"[10]. בסיפור זה מה שחוצה את הבלתי אפשריות של המפגש בין בורחס הצעיר לבין בורחס המבוגר היא מטבע כסף, שמצליחה, אפשר לומר, במקום בו השפה נכשלת, כפי שהסימפטום – אותו יאנוס בעל שתי פנים: של אמת וממשי[11] - צולח את הבלתי אפשריות שבין הסובייקט לעולם, מתוקף כך שאיננו לחלוטין הוויה של שפה.

אמנם, אין דבר שמאפשר להסיק את העין הרואה מתוך שדה הראיה, אך העין יכולה לכאוב בגלל אפקטים של שדה הראיה (מבלי להסיק את עצמה כזו שמחוללת אותו). במקום הזה – הליטורל (Littoral)[12] – נותן הסימפטום חמריות לאותה נקודה חסרת ממדים.




[1] שיחת ארקשון, עמ' 134

[2] מילר, ז'. א., הסימפטום הלאקאניאני, (2010), רסלינג, עמ' 100

[3] Wittgenstein, L., Tractatus Logico-Philosophicus, §. 5.632

[4] שם, סעיף 5.633

[5] שם, סעיף 5.62

[6] Laurent, E., The Symbolic Order in the 21st Century, Hurly Burly (5), p. 202-203

[7] ויטגנשטיין מדגיש שלא מדובר ב- self פסיכולוגי, אלא מטפיזי

[8] שם, סעיף 5.64

[9] Lacan, J., Joyce the Symptom, Conference given on 16th of June, 1975, L'âne, 1982, no. 6 Translated by Aaron Benanav

[10] חורחה לואיס בורחס. ( 1982 ). האחר, בתוך: ספר החול. (תרגום: יוסף שריג) ירושלים: כתר.

[11] מילר, ז'. א., לקרוא סימפטום, הצגת נושא הכנס של תל אביב, 2011

[12] Lacan, J.,Lituraterre